בתשובה לברקת לא פה, 06/08/04 20:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכל קשור זה בזה. הבחירה להיניק או לא וכיצד היא נעשית, הבחירה הזאת - כל זה קשור ישירות בתיאור שתיארת, של התינוק המתרגל לבקבוק בגיל יום ואחר כך מתקשה לחזור לינוק מהשד. גם אני חשבתי ככה פעם, ובפועל גיליתי שלא כצעקתה. תינוק שהוזן פעם-פעמיים - וגם עשר פעמים, מבקבוק, אולי באמת יתבלבל קמעא ואולי לא - ואז יינק מן השד, ויוכל להיזון גם בדרך אחרת כלשהי, אם אימו תבחר בכך או אם יתגלה שזו הדרך שהוא אוהב. בזאת אינני אומרת שבית החולים רשאי לזלזל ברצון היולדת. הוא צריך לכבד אותה ולתמוך בה. העניין הוא עם ה*בולשיטולוגיה*, שגורמת לאשה להיות כל כך חרדה בנושא זה. לפחות במקרה שלי - חשבתי ככה משום שחשבתי ככה, וגם משום שחמותי חשבה ככה. העניין הוא שכשאת חושבת ככה זה לא בגללך, לא בגללי ולא בגלל חמותי. זה *בגללן*. איך זה שתנועה שכל רצונה שהאשה תהיה נינוחה ומאושרת ושליווה ושהתינוק יהיה נינוח ומאושר ושליו - יוצרת גדודים של נשים כל כך עצבניות ומבוהלות? אין כאן איזה משהו דפוק מהיסוד? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת ככה *בגללן*? למה באמת אני חושבת ככה? בטח לא בגלל חמותי (שאינה) ולא בגלל אמא שלי. את הגישה של הדור הקודם (אמא שלי לצורך העניין) בכל הקשור לרופאים ורפואה אני ודאי לא מאמצת. הדור הזה הריץ אותנו לרופאים על ימין ועל שמאל, קצת מתוך חרדה מובנת וקצת מתוך רצון לסמוך על רופא, אני לא שופטת את המניעים עכשיו, אבל השורה התחתונה היא שהריצו אותנו לבית חולים ביפו לעשות תפקוד ריאות, לבית חולים בתל אביב לבדוק את הפלטפוס ולרופא פרטי ברעננה שיגיד אם מבנה העצמות שלנו נורמלי, ואלוהים יודע מה עוד. למבנה העצמות שלום, אבל עד היום אמא שלי אומרת דברים כמו "את חלשה, אולי תבקשי שייתנו לך זריקה נגד זה", וכשרצתי לחדר מיון בגלל דאגה גינקולוגית לא מזמן, היא אמרה "לפי דעתי יאשפזו אותך יומיים שלושה עד שתרגישי יותר טוב". לדעתה זה בריא וחיוני לשהות בבית חולים, אולי זה מחזק את הגוף והנפש, מי יודע. אין ספק, הדור של מולידיי נתן אמון מלא ברופאים, רצה שרופאים יושיעו אותו, ורופא שהכזיב (כלומר, לא הסכים לתת אנטיביוטיקה לשפעת) היה בסך הכל תירוץ לעבור לרופא אחר, אם אפשר אפילו לקופ"ח אחרת, ולהתחיל את כל ההיסטוריה הרפואית מחדש. אצלנו היו מעבירים כרטיסי חבר של מכבי בגניבה מאחד לשני, כי מכבי היו מקבלים חולים בשבת (נדמה לי שזה היה היתרון הגדול שלה), וככה היינו מבלים, כילדים, על ספסלי ההמתנה של מכבי ביום שבת בבוקר, ממתינים לעוד מרשם מוזל לאקמול). מים גנובים ימתקו, כי בכלל היינו כולנו חברים בקופ"ח לאומית. איך הם דאגו לנו, ההורים, שיהיו בריאים. באמת. * * * מה שאת קוראת עצבנות ובהלה (אני עונה לגבי עצמי, כמו ששמת לב, לא לגבי "הנשים ההן" שמאמינות בבולשיטולוגיה), הוא בעצם דעתנות שהתפתחה כלפי אחד התחום האחרונים במערכת שבו זכויות החולה לא נשמרות. את יכולה לנתח את זה פסיכולוגית, על סמך האינפורמציה שסיפקתי לך פה בשפע, את יכולה להגיד שזה סוציולוגי או פתולוגי או מי יודע מה. אני לא אסכים ללכת לרופא שיניים שמתייחס אלי בצורה מחפירה, למה שאלך לרופא מיילד שמתייחס אלי כך? אני אכן רוצה להיות רגועה, ולהכין לעצמי את התנאים המתאימים ללדת, ואני מסתכלת מסביבי ורואה שהדבר הזה כרוך במאבק. לעלות על בריקדות בשביל זה, ממש לא כדאי במצבי הנוכחי, אז המאבק הקטן שלי מתמצה בניסיון לאפשר לעצמי לידה יותר כמו שאני חושבת שהיא צריכה להיות, ופחות כמו שאנשי הסרט הנע עושים ממנה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |