בתשובה לארז ליבנה, 08/08/04 20:43
מה המידה הראויה לרוע 239361
ראשית תודה על המאמר.
תמיד חשבתי שהגל של "העולם ששתק" מיסודה של מערכת החינוך הישראלי היה מופרז ומזיק. התוצאה הצפוייה של התאוריה המאשימה את האמריקאים הבריטים הבנקאים השוויצרים ובעצם את כל העולם בשואת העם היהודי היא עידוד הצביעות והצדקנות של הישראלים. כמו הרבה דברים אחרים בחינוך על השואה, זה לא שהדברים חסרי בסיס (ועידת אויאן ופרשת הסנט לואיס(?)) אלא שהדגשתם המופרזת וההתעלמות מהמציאות שגרמה אותם, היא המזיקה.
באשר לשאלה מה לעשות: כדאי כאן לשעות לעצתו של המורה הגדול מקיאבלי ולא להמנע מעשיית הדברים שאפשר לעשות בגלל הדברים שהיה אולי ראוי לעשות.
ונקודה אחרונה וחשובה: כל המגיבים בדיון זה שותפים לפחות בהסכמה שבשתיקה להנחה שמנהיגי סין הם מרושעים נטולי כל רגש הומני. אני חושב שזה לא צריך להיות אקסיומה. לסינים יש רקורד הומני לא נורא (ואין צורך להפציץ אותי בכל העוולות של סין משחר ההיסטוריה ועד ימינו אלו). יש ספר "עץ משי" של סופר סיני על שהייתו במחנה לחינוך מחדש בזמן מהפכת התרבות. אני כמובן לא ממליץ לאיש על המחנה הנ"ל, אבל זה היה רחוק מאוד מהגולאגים הרוסיים או מאיי המעצר הפאשיסטיים של מוסוליני. מלבד החשש הסיני מהווצרות בעיית פליטים בגבולם עם קוריאה, אפשרי בהחלט שהנעשה אצל בת חסותם הסוררת מטרידה אותם גם ברמה האנושית. לא בטוח שדרוש לחץ מאוד כבד על סין כדי להניע אותה לעשות משהו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים