בתשובה לדב אנשלוביץ, 24/05/01 11:05
רפריזה 23973
דוב יקירי, קראת בעיון את מה שכתבתי? כי זה לא נראה כך. הסברתי בדברי מדוע אין לצפות לשמוע אמירות *מפורשות* בגנות ערפאת או הארועים אלא אמירות מרומזות, בעיתוי מחושב, שמהן אני מסיק את מסקנותי. אם תחזור ללינקים שפרסמתי ותקרא בעיון, לאור דברים שכבר אמרתי לגבי סוגיית השיבה, תבין שסיכום הראיון עם סלאח תעמרי הוא בחינת סטירת לחי מצלצלת לערפאת – תעמרי (כמו ערפאת לטענתי) מכיר בכך שאי אפשר להחזיר מיליוני אנשים לתוך תחומי מדינת ישראל אבל בניגוד לערפאת מוכן לפתרון פרגמטי. ואגב, אם יש לך אמירה אחרת (מלאה! לא חצי, אני רוצה את הכל!) אתה מוזמן לפרסם אותה ונדון בה.

אשר לאבו-מאזן, כאן כבר מדובר בסגנו של ערפאת. אם סגנו של ערפאת אומר ש"איתו לא התייעצו" וקורא לחזור לשולחן המשא ומתן באותה עת בה ערפאת עושה נפשות באו"ם לרעיון שליחת כוח בינלאומי לשטחים (שכפי שהסברתי כבר כמה פעמים, זהו ההפך הגמור לסיום הסכסוך) אזי אין לי שם אחר לכך פרט לאופוזיציה.

אשר לחמאס, האם ד"ר יובל שטייניץ שציין בכישרון רב לפני כחצי שנה את העובדה שהחמאס לא פעל מאז שחרורו של השייך אחמד יאסין (מאז חזר החמאס לפעול) הוא עדות מספקת בשבילך? נסה לשבור את מבגרות החשיבה שהתרגלת אליהן ולהתייחס לארועים באופן מעשי ולא ערכי ותגלה גדולות ונצורות!

אני שב ומזכיר לך את חוסר ההיגיון (שאתה העדת עליו בעצמך!) בפרשנותך את הארועים. לא ייתכן שהפלשתינים לא מפולגים סביב שאלת אופי המדינה העתידית כיוון שזו השאלה עומדת על הפרק כעת.
רפריזה 23976
לא יודע מה הד"ר אמר, אבל הוא בטח התכוון שהחמאס ביצע הפסקה של כחצי שנה לאחר שיחרורו של יאסין. או אולי להפסקה שעשה החמאס במשך 10 חודשים עד לפני איתיפאדת אל אקצה.
יאסין שוחרר באוקטובר 97.
מאז ועד פרוץ אינתיפאדת אל אקצה ביצע החמאס לפחות 13 פיגועים מתוכם 6 גדולים בתוך הקו הירוק. מספר הנפגעים היה מועט יחסית למה שאמור להיות ממכוניות תופת, אולי זה היה הגורם לרושם המוטעה שנוצר.

אשר לאופוזיציה של ערפת. אמנם נראה שהשליטה שלו לא טוטאלית, ובאחרונה (תוצאה של מדיניות החיסולים?) קמו נגדו בעיקר חבריו הותיקים מתוניס, מקורבו, ראש הטלויזיה הפלסטינית נרצח. אך ערפת העומד בראש ארגון אש"פ כבר עשרות שנים לא נולד אתמול. מפקד המשטרה הפלסטינית (שים לב למעמד) הוגלה לשגרירות לוב, וקציני משטרה בכירים נידונו למוות באחרונה.
בסיכומו של דבר, אני בטוח שיש לערפת מתנגדים, אבל אין מקצוען ממנו בסילוקם, מי ברצח מי בהגליה, ומי בריסון באמצעות אדם דומיננטי אחר(האשם בלווי-מרואן ברגוטי). אני נוטה להאמין שכל אחד מקבל את הטיפול הראוי לו.
סינתזה 24005
נדמה לי שהתכוונת לחכים בלאווי, שכנראה אירגן את חיסלו של אסד סיפתאווי בשנת 1994.

לא טענתי שערפאת נולד אתמול – טענתי שיש מאבק שאנו לא מודעים לו בתוך הרשות ובגופי האופוזיציה על דמותה העתידית של הרשות. נכון, ערפאת שולט במוקדי כוח רבים, אבל כמו שטענתי במקום אחר, גם דיקטטור לא יכול לשלוט לבד ולעשות מה שהוא רוצה. ניקח לדוגמא את האמירה של עימד פלוג'י. האם היא משרתת את האינטרסים של ערפאת בעת שוועדת מיטשל ממשיכה בחקירותיה (זה היה הקונטקסט, אגב)? לדעתי לא. היא מטילה את האשמה בפריצת המהומות על ערפאת במקום על אריאל שרון (מי יודע, אולי האמירה הזו אפילה הובילה לדו"ח המרוכך יחסית כלפי ישראל). האם הטלת האשמה על ערפאת משרתת אותו? גם כאן נראה לי שהתשובה היא לא. ערפאת רוצה להגיע למצב של בינאום הסכסוך בטענה שישראל פוגעת בפלשתינים והם זקוקים להגנה בינ"ל, אולם דו"ח שמטיל את האשמה על ערפאת מוציא את העוקץ מבקשה כזו. לכן, לדעתי, האמירה נוגדת את האינטרסים של ערפאת, וגרמה לו נזק. האם עימד פלוג'י עדיין בחיים? כן. גם ערפאת לא יכול לעשות הכל.

אשר לחמאס, אתה יכול לפרט 6 פיגועים גדולים בתוך הקו הירוק? אני זוכר בעיקר סיכולים (האחים עוודלה ו"המפעל" ותיקי המסמכים)

התזה עיקרית שלי מול דב היא שברשות ובאופוזיציה יש מספיק אנשים שירוויחו והרוויחו מקשרים עם ישראל ובנוסף להם אחרים שמתנגדים לדיקטטורה של ערפאת, ומתוקף הכלל שהצעתי (ודוב סרב לקבל) הופכים לתומכים ברעיון סיום הסכסוך.
סינתזה 24019
דעתי קרובה יותר לשלך מאשר לזו של דוב. אני משוכנע שיש אנשים רבים שמתנגדים לערפת. אך יש לי מספר הסתייגויות קריטיות, וזאת *בהתעלם* מחוסר היכולת שלי להשתכנע ממגדלי הקלפים שאתה בונה במסגרת הפוליטיקה הסמויה מן העין, זה נושא אחר שאתייחס אליו בפעם אחרת אם תרצה.

קודם כל מפריע לי חלק ניכר (אם כי לא כל) מההקבלות שאתה עושה בין דברים שקורים בפוליטיקה הישראלית לבין דברים שקורים בפוליטיקה של הפלסטינים. את הפוליטיקה של הפלסטינים ראוי להשוות לפוליטיקה של ארצות ערב, או יותר נכון, לפוליטיקה של המשטרים בארצות ערב *טרם* ובתחילת עלייתם לשלטון. (ספר מומלץ בנושא: "אסד", ספר הביוגרפיה של אסד, כמובן "ברח" לי שמו של המחבר, אך בחנויות הספרים הפופולריות הוא היחידי, אז אולי אתה יודע על מה אני מדבר).
צריך להבין שהחוקים שם מאוד שונים מהחוקים שבפוליטיקה המערבית. בישראל אף פוליטיקאי לא נתון בסכנת חיים מצד פוליטיקאי אחר (מצד פעילים משוגעים אולי כן), העתיד של הפוליטיקאי תלוי בפופולריות שלו, ובסופו של דבר בתוצאות של בחירות. גם כאשר סידר ביבי לאיציק את משרת שר הביטחון זה לא היה קורה אם איציק לא היה פופולרי או לפחות היה בעל פוטנציאל לעבור מסך.
אצל הפלסטינים שולט מי שחזק, פשוטו כמשמעו. ומי שמסוגל לשלם משכורות, זה עוזר מאוד. הבחירות הן פיקטיביות. מי שרוצה להחליף את ערפת יכל לעשות זאת רק בדרך האלימות. כידוע לך (נטען יש לומר) ברגוטי הפסיד בבחירות לעמדת המזכיר הכללי של הפתח ליריבו חוסיין אל שייך, ערפת ראה כי רע, ופשוט ביטל את הבחירות.

אני מתקשה להאמין שישנם ממש בצמרת אנשים שמסכנים את מעמדו של ערפת, אם היו כאלה אז יש בכוחו של ערפת לסלק אותם, או שהוא לא מודע לסכנות, זה אפשרי מאוד, חפאז אל אסד נקט בשיטה כזו בזמנו. בכל מקרה אין לו זכות קיום לאורך זמן בלי זה.

ועוד נקודה חשובה. ארגון ארבע אמהות עשה תעמולה במשך שנים עד שלבסוף קנה את לב הציבור, והפולוטיקאים התיישרו בהתאם. לעומת זאת, פוליטיקאי פלסטיני שרוצה נניח להגיע לפתרון הסיכסוך עם ישראל, לא יעזור אם יביע דעות בפומבי על מנת להשפיע על דעת הקהל וכך לפגוע בערפת. כך שהבעת דעות פומביות במקום שדעת הקהל לא יכולה להחליף שלטון/דרך היא חסרת כל טעם. במיוחד כשהשליט עושה לעצמו פולחן אישיות, הוא לא צריך לשכנע אף אחד. ולכן אני נוטה יותר להאמין שרוב ההתבטאויות האלה, במיוחד של הבכירים ביותר, הן חלק ממערכת ההסברה הפנטסטית של ערפת.

-------------------
19 יולי 98 מכונית תופת בירושלים
27 אוגוסט 98 מטען חבלה באלנבי ת"א
24 ספטמבר 98 מטען בתחנת אוטובוס בירושלים
19 אוקטובר 98 פיצוץ רימונים בתחנה המרכזית בבאר-שבע
5 ספטמבר 99 שני פגועי מכוניות תופת בחיפה ובטבריה
רפריזה 23978
אני חושב שהייתה כאן אי הבנה.
לא חיפשתי הסברים שלך. חיפשתי את הציטוטים המקוריים שעליהם דברת. אכן לא קראתי בעיון אלא עברתי ביעף ולא מצאתי את הציטוטים האלה אלא רק דברי פרשנות שלך.
אני רוצה לצאת מקריאת המקור ולא מפרשנות שלך כהתחלה. לכן בקשתי ממך להנחות אותי איפה במאמר מצויים הציטוטים עצמם.
ולדבריו של תעמרי אני מוכן לפרט יותר.
זה היה כשהיו מהומות בחברון בעקבות התחלת הבנייה בהר חומה. הוקם אוהל מחאה בו ישב בין השאר תעמרי.
הוא נשאל : מדוע אתם יושבים כאן בשקט כשחבריכם בחברון נאבקים. והוא ענה (ציטוט מהזכרון): אנחנו יושבים כאן בשקט ומחכים כמו שעושים אחנו הפלשתינים אזרחי מדינת ישראל.
זה היה לפני המהומות של אותם אזרחי ישראל. וזה לדעתי גם מראה את הצפוי לנו בעתיד.
בסוף דבריך יש איזו פנייה שלא כל כך הבנתי אותה . מה זה "מבגרות חשיבה" ? אבל בסך הכל זה נשמע די מתנשא כפניית מורה לתלמיד, ואני פשוט לא חש שהדברים הם כאלה, ומוחה על כך.
אני חושב שלא הבנת גם את עניין ההגיון. איני חושב שאמרתי פעם שאני מפרש את האירועים בצורה לא הגיונית. כל אשר אמרתי ואת זאת הסברתי למשתתף אחר שמשפטים שמתחילים ב: "לא הגיוני ש . . . וכו"' ללא הנמקה נוספת איני מאמין בהם.
מבגרות -< מסגרות 23981

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים