בתשובה לבלבניסט, 11/08/04 17:04
כהונת הכנסת קוצרה בשנה בגלל טעות 239890
א.
פוליטיקאים לא עובדים במעבדה סטרילית אלא בתנאי אי-וודאות קיצוניים. אני לא מקבל את ההנחה שנסיון רב שנים בפוליטיקה מעלה את כושר החיזוי מעל ל- 90%, כאשר מדובר באירועים כּנָף-פּרפּריִים כמו אמירה מתסיסה לפני בחירות או עריכת משאל ראשון מסוגו בגוף בוחרים גדול. עד כאן בעניין ה"*"אי-היתכנות"*" שפוליטיקאי יטעה.

במקום להניח שפוליטיקאי אינו טועה, סביר יותר להניח שבמצבים מסויימים, כאשר להערכתו הגמול גבוה, הסיכון נמוך והסיכוי להצליח סביר - הוא עשוי להמר. לפעמים זה מצליח, ולפעמים לא.

ב.
נניח שאנחנו מנסים להסביר עשרים אירועים שבהם שותף פוליטיקאי מסויים.

ההסבר הבלבניסטי יצא מנקודת הנחה שבכל המקרים ההערכות המוקדמות של מר פ' היו מדוייקות. זה מחייב אותנו לקבל יכולת על-חושית דרג א', השקפת עולם מוצקה כמדוזה וחוט שדרה של תמנון. כושר הסבר: 10. סבירות‏1: 3.

אפשר גם לומר שהוא מטיל קוביה ונותן לה להחליט. אין אינפורמציה על השקפת העולם (נחושת) וחוט השדרה (ברזל יצוק). כושר הסבר: 0. סבירות: 10.

אפשרות ביניים: הוא טעה פעמיים (אנחנו נהנים מהזכות לבחור באילו פעמיים). זה מחייב יכולת על-חושית דרג ד', השקפת עולם מוצקה כעגבניה בשלה וחוט שדרה של נחש זכוכית. כושר הסבר: 8. סבירות: 8.

ג.
הטענה שהסברים מסויימים "מרוקנים את המתודה מתוכן" מוזרה ביותר. איך הרצון העז שלנו להסביר את העולם יכול *להוסיף אינפורמציה (! ‏2 !)* על הדרך שבה הוא פועל?

בלבניסט: ערכנו סקר בין תושבי סין, ולפיו אורך אפו של הקיסר הוא 7.6 ס"מ מקצה לקצה.
אני: מכיוון שאיש מבין הנשאלים לא ראה את הקיסר מימיו, אני דוחה את התוצאה וממליץ לחכות עד שהקיסר יראנו את זיו פניו.
בלבניסט: ובינתיים מה נעשה? השיטה שלך נטולת כח הסבר לחלוטין (אני: מודה באשמה) ו*לפיכך* התוצאה שלי עדיפה.

1 הערכה להסתברות שהדברים יתרחשו כפי שאכן קרו, בהנחה שהמודל שלנו נכון; בסולם 1-10.

2 עוד אחד: !, להדגשה בלתי מתלהמת.
כהונת הכנסת קוצרה בשנה בגלל טעות 239944
א. פוליטיקאים אינם עובדים במעבדה סטרילית אך גם רחוקים מלעבוד בתנאי אי ודאות קיצוניים. רוב הנתונים משתנים לאט (אותן דמויות בעלות אינטרסים ידועים בזירה), לתהליכים לוקח זמן להתרחש, והאמצעים העומדים לרשות הבכירים שבהם להשגת מידע שונים בהרבה וטובים בהרבה משיש לאזרח הממוצע.
מה שלך נדמה כמשק כנפי הפרפר, ואתה מקבל צידוק להשקפה זו בכך שכל מקרה כזה טובע אחר כך בד"כ בים של פרשנויות מטעם וברבורי סרק הוא בד"כ אקט חקור היטב, שהפוליטיקאי שהיה מאחוריו עם תומכיו מצפה לתוצאותיו.

ב. שוב תיאור בעייתי. אתה מניח שפוליטיקאים חייבים לשנות עמדותיהם. מדוע? האם אתה משנה עמדותיך? אני מרשה לעצמי לומר שאתה גיבשת את עמדותיך על בסיס פחות מידע זמין מרוב הפוליטיקאים הבכירים, והקדשת להגנה עליהם הרבה פחות מהם. מה גורם לך לחשוב שהם ישנו עמדות? נראה לך ריאלי שאדם בן 60-70, שכל חייו לחם לקידום אינטס ודרך חיים מסויימים, שהיה מודע לחלוטין לכל השלכותיהם, יטפח על ראשו ביום בהיר ויאמר "טעיתי?"
מאין אתה מגיע לכל ההנחות האחרות אין לי מושג. אם תיתן לי לפחות ניתוח אחד באתר שממנו הסקת זאת אפשר יהיה להתדיין יותר לעניין.
ג. מדוע להניח הסתברויות בכלל? את מה זה משרת? הרעיון המרכזי במתודה אומר שעכשיו אתה מנתח ארוע מרכזי ואישים מרכזיים בפוליטיקה. במה תסייע הגישה של 5% טעות? איפה תשלב אותה?
לא רק שהנחת טעות כהסבר לגיטימי אינה משרתת את המתודה, יש לה פוטנציאל הרסני. אם תמיד זמין הסבר ה"טעות", במקום נניח הסבר אלטרנטיבי של פוליטיקאי א' יותר מוכשר ממתחרהו וממוקם בעמדת השפעה יותר גדולה ולכן השיג את מטרתו או התקרב יותר למטרתו בעקבות המהלך, לא תוכל ללמוד על המאבק הניטש והאינטרסים השונים, אלא פשוט תגיע הרבה פעמים למסקנה השגויה של "ב' טעה וא' לא" בעוד שהמציאות היא ששניהם לא טעו, אבל א' היה בעמדה נוחה יותר לנצח במאבק.
כהונת הכנסת קוצרה בשנה בגלל טעות 239949
א. אילו אמצעים עומדים לרשות פוליטיקאים בכירים כשהם צריכים לחזות את העתיד? אולי כדורי הבדולח שלהם מבריקים בשתי דרגות מעל הכדור הממוצע, אבל זה לא יספיק כדי למנוע תקלות באופן מוחלט.
בלי להכנס כאן לניתוח דוגמאות, ההנחה שהם אינם עשויים לטעות נראית לי מופרכת.

ב. ראשית, אני לא מניח שפוליטיקאים משנים את דעתם, אלא שהניתוחים המורכבים שלהם לא תמיד מרשימים את המציאות.
שנית, צריך להתייחס גם לשינוי עמדה באופן מורכב יותר. עמדה מורכבת מרצונות לגבי מטרות ראויות, מהערכות לגבי המציאות, ומניחושים לגבי הדרך הטובה ביותר להגיע מן המציאות אל המטרות. המטרות מן-הסתם נקבעות בגיל שבו פוליטיקאי עומד על דעתו (47?) ואינן משתנות אחר-כך. אבל ההערכות לגבי המציאות (למשל: מהי יכולת העמידה של שני הצדדים בעימות ארוך מ"עצימות נמוכה") תלויות בחוט-השערה, ואם הן משתנות השיטות עלולות להתהפך.

שלישית, בוודאי שאני משנה עמדות (למשל, לפני ששמעתי על בלבניזם לא ידעתי שאני נגדו).

ג. "מדוע להניח הסתברויות בכלל?" משום שהן שם (אם זה הביטוי שנבחר בסופו של דבר). *קיימת הסתברות לטעות*. אולי היא 0, ואולי מספר אחר בין 0 ל- 1. אין לאפס עדיפות עקרונית על-פני כל מספר אחר.
ההערכה המוקדמת של הסיכוי לטעות נכנסת בזמן שקלול הסבירות של שני המודלים לאחר מעשה. כמובן שאם מניחים א-פריורי שטעות אינה אפשרית, אז מודל שכולל הנחה של טעות יהיה בלתי אפשרי. אבל אם מניחים הסתברות נמוכה אחרת, יתכן שנעדיף הסבר שכולל אפשרות כזו אם הוא עדיף בשאר הפרמטרים.
לבסוף, ה"פוטנציאל" העדיף של 0 על פני מספרים אחרים אינו יכול להשפיע על המציאות (שבה ההסתברות לטעות היא ככל הנראה גבוהה בהרבה).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים