 |
ייתכן שזו הנחה הטומנת בחובה אנכרוניזם. כלומר, הנחה שהעורכים פעלו לפי מדריך הגיון דומה לזה של עורכים בימינו, שכוונתם לעקור את כל הסתירות מתוך הטקסט ולהפוך אותו עקיב. ספק אם זה היה יעדם או זו הייתה כוונתם.
בפרקים הראשונים בבראשית ניכר נסיון לשלב זו בזו לאריג אחד מספר גדול של סיפורים ושברי סיפורים, כשהעורך בוחר להמנע מהכרעה להוציא מתוך התיאוגוניה הזו סיפורים אחרים, אפילו סותרים או מקבילים, סיפורי שמות או הסברים מאוחרים. לדוגמה, אחרי סיפור תיבת נוח, בא סיפור "נח איש האדמה" שהוא סיפור שונה, שמטרתו להסביר מצב מאוחר יותר ("כנען עבד-עבדים יהיה לאחיו") כששמו של נח מודבק בעליל על פני שמו של הגיבור המקורי של הסיפור.
מקרה דומה חל בפרק יא', שבראשיתו מודבק ברישול סיפור מגדל בבל (יש גם סימן היכר למסורת השונה בלשון הרבים שאלהים נוקט ביחס לעצמו – נרדה ונבלה שם שפתם).
לפעמים, הבעיות בעריכה נראות כמו תוצר של שכחה סתם או של צירוף מעשיות זו לזו ללא עורך. לדוגמה, בפרק ו', ג' מגביל אלהים את ימי חיי האדם למאה ועשרים, אך בפרק יא' נשכח הכלל ובני שם, לדוגמה, חיים מאות שנים ממש כמו מקודם.
ודוגמה נוספת, מסופר על אברהם אבינו שירד מצרימה (פרק יב') וחושש מידם הרעה של המצרים באשתו שרי ולכן אומר לה "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך והייתה נפשי בגללך." פרעה נוטל אותה לאישה ואז בעקבות מגיפה בצאן ובבית פרעה שולח פרעה לאברם ואומר לו: מה זאת עשית לי, למה לא הגדת לי כי אשתך היא? למה אמרת אחותי היא ואחק אותה לי לאישה ועתה הנא אשתך קח ולך.
אבל אברהם, כמדומה, אינו לומד לקח. בפרק כ' הוא יורד לנגב עם שרה (שעתה מלאו לה תשעים, אבל מי סופר) ושוב נוקט באותה טקטיקה: ויאמר אברהם אל שרה אשתו: אחותי היא וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה... ושוב חוזר הניגון.
ובפרק כו' מתברר כי הבלוף עובר מדור לדור, שכן יצחק היושב בגרר אומר לאנשי המקום: אחותי היא, כי ירא לאמור אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא...
ברור כי מדובר בשלוש גרסאות לאותו סיפור ממש, שהעורך בחר שלא להכריע ביניהן.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש