בתשובה לג. שמעון, 18/08/04 13:17
אחרי שנהנינו מהאלגוריה קצת עובדות: 241159
לשמעון,
אני שמח שנהנית מהאלגוריה, גם אם אינה מדויקת.

אין ספק שאונ' ת"א עם גרעון ענק, חייבת לצמצם בהוצאות.

סמולרש הוא דוגמה לראוותנות ואבדן הדרך. האונ' נאלצה להשקיע הרבה מעבר למתוכנן בתיקון ליקויי בניה.
(כתבתה של ראלי סער - "הארץ")

אם היה קיצוץ רוחבי מילא, אבל כאשר האונ' קיצצה 15% בסגל זוטר לעומת כ-‏5% בסגל הבכיר (נתונים מישיבת הועד המנהל האחרונה) - זה מעיד על הכלל.
אחרי שנהנינו מהאלגוריה קצת עובדות: 241185
ראשית, נועם, שים לב שאינך מופיע בשמך תחת הודעותיך, אלא כ"אייל אלמוני". כדי להופיע בשמך מלא מחדש את שורת השם והדואל.

ועכשיו לפגיעה בדור האקדמי הצעיר בהשוואה לסגל הבכיר. אני לא הסנגור של הנהלת האוניברסיטה, אבל לשם איזון כדאי לדעתי לציין את הדבר הבא: נתוני הקיצוץ אינם מעידים בהכרח על השאיפות של חבר הנאמנים, הוועד המנהל, והנהלת האוניברסיטה ככלל. הכיצד?

יש נתון אחד פשוט אך מכריע: קשה מאוד לפטר פרופסורים ותיקים מן המניין ואנשי מנהלה קבועים (לפחות לא בלי חבילת פיצויי פרישה, שלאוניברסיטה קשה כיום לספק אותה), לעומת זאת קל יותר לקצץ בסגל הזוטר מכיוון שאנשיו אינם עובדים קבועים. (זאת גם הסיבה שבמסגרת הקיצוצים הללו פיטרה האוניברסיטה הרבה "מורים מן החוץ", אף שחלקם היו ותיקים ומנוסים, פשוט משום שאינם קבועים וקל יותר לפטרם).

(למי שלא יודע: האוניברסיטה נמצאת במצב חירום תקציבי והקיצוצים האחרונים הם למעשה כיבוי שריפות, כתוצאה מצמצום הזרמת הכספים מההממשלה, שאירע באורח פתאומי כמעט.)

אך מה שרציתי לציין הוא שבניגוד לרושם שמותירה האלגוריה שלך, שלטונות האוניברסיטה ערים לצורך לעודד את הדור הצעיר, והם מנסים לפעול בכיוון זה (למרות שבהצלחה מוגבלת ביותר). מאיפה אני יודע? ובכן, יש לי תחביב מוזר (מן תחביב של היסטוריונים אולי) להקשיב ברוב קשב לדברים משעממים ונמלצים שנאמרים בכל מיני טקסים, ועידות מפלגה וגם באירועים רישמיים של האוניברסיטה. מה שנתפס לעיתים כלהג טקסי יכול גם להעיד על החשיבה של ההנהלה.

להלן 2 דוגמאות ממושב חבר הנאמנים האחרון של אוניברסיטת תל אביב:

יו"ר חבר הנאמנים, מיכאל שטיינהרט, דיבר בחגיגיות על כך שנוסדו השנה באוניברסיטה 54 מיזמים, אבל כגולת הכותרת הדגיש: "בפרט נענו אגודות הידידים של האוניברסיטה לשתי מערכות גיוס כספים – האחת, למלגות דוקטורים והשנייה לגיוס דור צעיר של חברי סגל."

גם דב לאוטמן, ראש הוועד המנהל של האוניברסיטה, הדגיש את חשיבות הדור הצעיר, וקרא לאוניברסיטה להתאים את סדר עדיפויותיה לצרכיה של ישראל ולנסות לשדל ולהשיב אליה "הרבה צעירים ישראלים מוכשרים העובדים כחוקרים באוניברסיטאות אמריקניות." אם אוניברסיטת תל אביב לא תצליח לגייס את הדור הבא של חברי סגל, "האוניברסיטה תלך ותידרדר", הזהיר.
אחרי שנהנינו מהאלגוריה קצת עובדות: 241317
היי ג. שמעון

תודה על ההסבר בעניין הדואל. אקפיד להבא.

טוב שהסברת לשאר הקוראים את הסיבות לפגיעה בזוטרים.

נכון שהחוקרים, ראשי האונ' והמנהלים רוצים שתלמידי מחקר ישארו. הבעיה שבסוף הפקידים מחליטים. מבטיחים: "בסמסטר הבא ניתן לך לתרגל בקורס", אח"כ מצטערים שזה לא הסתדר.

בתחילה אתה מקבל 100% מלגה אח"כ המנחה שלך לוקח עוד דוקטורנט ולך מורידים 25% מהמלגה ושהמנחה ישלים.

יש כוונות טובות ויש כוונות רעות, אבל בעיקר יש ברדק שמשרת את המערכת. לעיתים יוצאת הוראה ליחידות לקצץ לאחר שנעשו שיבוצים. לך תגיד לדוקטורנט שמבטיחים לו שנתיים, שגם הפעם לא. אולי בסמסטר הבא.

הבלגן וריבוי הגורמים המעורבים מוביל לניצול של המצב לרעה. כל אחד יכול להאשים משהוא אחר על כך שנאלץ לשקר לתלמיד מחקר, ובכך להשקיט את המצפון.

המלגות, גם אם לא מוסו עד כה באופן גורף יובילו לקריסה. ראה תגובתי לקורא רודי וגנר.

גם אנחנו בארגון הסגל הזוטר קוראים מסמכים משעממים, חלקם מלפני קום המדינה. בסרט הזה היינו "בימי ארידור העליזים"
האינפלציה חגגה והאונ' מצאו פטנט חדש: הרחבת המלגות.

אח"כ קיצצו במלגות (עוד יותר קל מלקצץ בשכר או היקף העסקה)

ב-‏1993 היתה שביתה של הסגל האקדמי ובסופה שיפר שר האוצר שוחט את תנאי הבכירים והזוטרים לא קיבלו דבר.

ב-‏1997 הזוטרים הגיעו על פי תהום ויצאו מהמעבדות ומהאדישות ושבתו באונ' ת"א חיפה, בר אילן ובעברית.
לאחר 5 חודשי שביתה התערבה ות"ת והסדירה מחדש את החזרה למצב הקודם: העסקה בתנאים צנועים אבל סבירים, ומלגות.

כעת האונ' רוצה/רוצות לשוב למצב הקודם. אבל כעת המצב שונה במקצת.
א. מס הכנסה אורב בפתח.
ב. הדרך לחו"ל קצרה יותר.
אחרי שנהנינו מהאלגוריה קצת עובדות: 241323
אני מסטרנט לשעבר בטכניון (בשנים 1999-2002). אני זוכר את ראשית תקופת הקיצוצים הגדולים. את השביתה של 1998 "פיספסתי", אבל למיטב הבנתי היא היתה בעיקרה לשיפור תנאים ולא נגד הרעה (גם כשיש כסף צריך לדעת איך לבקש כדי לקבל יותר)

באוניברסיטאות ישנם סטודנטים (לא מקבלים כסף ישירות), עוזרי מחקר (חסרי קביעות, רובם למשך תקופה קצרה יחסית), מרצים (מקבלים יחסית הרבה כסף, בעלי קביעות) ועובדים (מקבלים קצת פחות מהמרצים, בעלי קביעות).

בשנים האחרונות נחתו על האוניברסיטאות שורה של קיצוצים כואבים, ללא תכנון מוקדם מראש. לכן נדרשו פעולות כיבוי שריפות. כמו שצויין כבר קודם יותר קל לקצץ בשה"כ שכר המתרגלים.

אגב, מכיוון ש"מחזור החיים" של מלגאים בלימודי מוסמכים הוא קצר יחסית (כמה שנים) אפשר לקצץ לא מעט םג מבלי לפגוע בתנאי המתרגלים הנוכחיים: פשות להרע את תנאי המתרגלים החדשים. ברור שלטווח הארוך פגעת ביכולתו של המוסד למשוך סטודנטים טובים, אבל כיבית שריפה מבלי לפגוע באף אחד שכבר הבטחת לו משהו.

כמובן שאם ממשיכים הקיצוצים הלא סבירים חייבים למצוא מקורות שונים לקיצוץ. הפרת הבטחות קיימות למתרגלים יכולה לעזור למצוא מקורות כאילו.
אחרי שנהנינו מהאלגוריה קצת עובדות: 241360
אתה מתאר דיי במדויק את התופעה.

אבל מה קורה לטווח הארוך? (אגב כיבוי שריפות במדינה שכל פעם שיש שריפת יער מדברים על רכישת מטוס כיבוי למשך 3 שעות בערך)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים