בתשובה לאיילת בועזסון, 23/08/04 20:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, הכוונה ב''עובדים למחייתם'' הייתה שהאסיר עובד, והכסף עובר להוצאות של הכלא. עד כמה שהבנתי זה לא מתרחש, אלא פשוט המעסיק מקבל עבודה זולה מאוד יחסית, והכלא ממומן מכספי המיסים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שזה משום שהמדינה היא שהחליטה לכלוא את האדם ולא הוא בעצמו, לפיכך היא האחראית למימון תנאי הכליאה שלו. חובו לחברה נגזר בבית המשפט ואין שום סיבה לעונש כפול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע די חלש. מה מפריע לבית המשפט לגזור שחלק מחובו של האסיר לחברה הוא גם לא להיות למעמסה עליה אלא להמשיך לקיים את עצמו, למרות שביצע פשע שבגללו הוא ראוי למאסר? איזו זכות בסיסית מופרת כאן, ולא מופרת כאשר מחליטים לפגוע בחופש של האדם ולשלוח אותו לכלא? והרי צריך לזכור גם שהמדינה שולחת את האדם לכלא לא כי בא לה, אלא בגלל מעשיו של אותו אדם - דהיינו, האחריות עדיין עליו. כמו כן, לא ברור למה עדיף שהאסיר לא יקבל "עונש כפול", אלא שהחברה תקבל עונש משל עצמה - מימון של אותו אסיר. זה גם פוגם ביעילות של מערכת הכליאה, שהייתה יכולה רק להרוויח מתקציב גדול יותר, בהנחה שהאסירים היו מקיימים את עצמם והתקציב הכולל לא היה משתנה. הגישה הקיצונית תגרוס שאין למדינה שום חובה לדאוג למזונו של האסיר, ועל כן אם הוא אינו מעוניין לעבוד למחייתו (בהנחה שהוא מסוגל לעבוד), היא לא תספק לו מזון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא הזה הוא נושא "חם" בארה"ב, בה יש כבר יישום (לפחות חלקי) של הגישה הזו. כמה קישורים של "בעד ונגד": http://www.findarticles.com/p/articles/mi_m1571/is_1...
http://lpa.igc.org/lpv24/lp3.htm http://www.ncpa.org/ba/ba245.html http://www.berkeley.edu/news/media/releases/98legacy... http://www.ppionline.org/ppi_ci.cfm?knlgAreaID=107&a... http://www.businessweek.com/magazine/content/01_12/b... http://www.spokanejournal.com/spokane_id=article&... http://www.govexec.com/dailyfed/0404/041204nj1.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה זמן נסעתי באוטובוס מנתב"ג לת"א, ולידי ישב אחד שבדיוק הגיע מארה"ב. הוא סיפר שהוא ישב שלושה חודשים במעצר במשטרת ההגירה (הוא עבד שם באופן לא חוקי). שאלתי אותו למה לקח להם כל כך הרבה זמן עד שהחזירו אותו, והוא אמר שעל כל יום שהוא מוחזק במעצר, משטרת ההגירה מתוקצבת עבורו ב-(נדמה לי) 40 דולר, אבל למעשה אחזקתו עולה הרבה פחות. כלומר, משטרת ההגירה מרוויחה כסף על כל יום שהוא במעצר, ולכן העניינים זזים לאט. אני לא יודע אם הוא באמת ידע על מה הוא מדבר, אבל זה גרם לי לחשוב אם באמת האחזקה של האסיר עולה 8000 ש"ח לחודש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בשני דברים שונים. העלות השולית של אחזקת אסיר נוסף בכלא (ובודאי של עציר נוסף בבית המעצר) בהחלט נופלת מ40$ ליום. אפילו ל 40 ש"ח ליום היא אינה מגיעה. לעומת זאת, כאשר מחלקים את תקציב השב"ס למספר האסירים, וכוללים בו, פרט להוצאות הנובעות מכלכלת האסירים, גם את עלות המנהלה של השרות, שכר הסוהרים, תחזוקת מבנים וכו', הרי עלות אחזקת אסיר עולה פלאים, ולהערכתי אם היא נעצרת ב8000 ש"ח לחודש זה רק בגלל צפיפות היתר והתנאים הירודים שהשב"ס מספק למתארחים בין כתליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע חזק. אתה מציע חברה שלא רק שהיא לא מפסידה יותר מדי על כליאת אזרחים (יממן האזרח חלק נכבד מכליאתו), אתה מציע חברה שגם תרויח מכליאת אזרחים (כח עבודה זול). אני מעדיף לחיות בחברה שסובלת (ולא אדישה או חס וחלילה נהנת) מכליאת אזרחים, ואתה? לשאלת ה-"איזו זכות" אין תשובה ברורה ופשוטה של "הזכות X", משום שהפגיעה היא לא פגיעה בזכות ספציפית נוספת אלא פגיעה מידתית נוספת בזכות שכבר פגענו בה די והותר. לא מספיק שאתה שולל מאדם את הזכות לחופש, אתה כופה עליו עבודה בניגוד לרצונו (עבודת כפיה, קוראים לזה). אי אפשר להגיד שהעבודה לא נכפת על האסיר, בשל מעמדו. בטח שלא ניתן להגיד שהעבודה בכלא היא וולנטרית, כאשר אתה תולה בעבודה את מחיתו של האסיר (אני מניח שלא תרשה לו לבחור את מקצועו, לגדל ירקות בגינת הכלא במקום לעבוד או לסחור ב-EBAY). במילים אחרות: איזו זכות בסיסית נפר אם במקום לכלוא אנשים בכלא נמכור אותם לעבדות, למשך תקופת הענישה? האם יש הבדל מהותי בין שאלה זו לשאלתך? אם אנו מודאגים מיחס לא הומני לעבדים, זה פתיר, אפשר לחוקק חוקי עבד (אפילו מקורות במשפט העברי כבר יש לנו). אם העבודה היא חלק מתהליך שיקומי, היא וולנטרית והיא אינה מסירה מן החברה את האחריות למחיתו של האסיר(אלא מאפשרת מימון צ'ופרים בכלא), אז זה עקרונית בסדר (אבל אז מדובר בדוגמה של איילת), למרות שגם אז יש להזהר מבעיית "כח העבודה הזול". האחריות של הכלוא היא על העברה שהוא עבר, לא על עונשו. המדינה כן שולחת את האדם לכלא "כי בא לה". הענישה היא תוצר של רצון החברה ולא תוצר של רצון מפר החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה מציע חברה שגם תרויח מכליאת אזרחים (כח עבודה זול)." היכן בדיוק כתבתי דבר שכזה? ההפך. "כוח עבודה זול" זה מה שקיים כבר היום, רק שהאנשים שמרווחים מזה (כלכלית) הם בדיוק אלו שמעסיקים את האסירים, ולא אף אחד אחר. הרעיון, למקרה שזה לא ברור, הוא זה: האסירים עובדים *תמורת שכר הוגן* ולא הגרושים שהם מקבלים כיום, והכסף שהם מרוויחים *שייך להם*, בניכוי הכסף שהולך להוצאת מחייה *שלהם* (ולא, נניח, תקציב הסיגרים של מנהל הכלא). אפשר לדרוש שהכסף ייכנס לקרן חיסכון מיוחדת שתועמד לרשות האסירים כשישתחררו (לפחות במקרה של אלו שהולכים להשתחרר) ובכך לסייע לשיקום שלהם לאחר שיצאו מהכלא. אני מעדיף לחיות בחברה שהסבל שנגרם לה מכליאת אנשים לא נגרם בשל הנזק הכלכלי לכיס של האזרחים שלה - או שלדעתך כלכלה היא חזות הכל? (הייתי גם אומר את הגישה הקיצונית "מי שיש לו כסף, שלא יעבוד, אבל יממן את הכליאה שלו", אבל אז כבר בכלל יצלבו אותי, כי יש כאן אפליה מרושעת בין אסיר לאסיר). "האחריות של הכלוא היא על העברה שהוא עבר, לא על עונשו" זה פחות או יותר מסכם את כל שאר מה שאמרת. לא שכנעת אותי שזה נכון, ולא ברור לי למה אני כן צריך לחשוב שזה נכון. באותה המידה, אגב, אפשר לטעון מדבריך שאי מתן קצבאות לעניים פירושם שכופים עליהם את העבודה, ובכך מרסקים לרסיסים את זכויותיהם. (מה עוד יכול לעשות עני חסר קצבאות, ללכת לבית תמחוי? נהדר, אם מישהו רוצה לתרום לכלא לרווחת האסירים, אני האחרון שיגיד משהו נגד זה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |