בתשובה לליאור חיימוביץ', 27/05/01 9:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה מתחמק מהעניין. לו אמרה ממשלת ישראל "כן" יכולנו לדעת מה היה קורה, מכאן ועד הנחה גורפת שמדובר בדמעות תנין ארוכה הדרך. חוץ מזה, מי אמר שהפצועים יפונו לבתי חולים פלשתיניים? ובכלל, תרגיל שמרגיל, אם חיי היו מונחים על הכף שיעשו צוקאהרה כפולה מבחינתי ויקבלו 10. שיתוף פעולה שכזה לא היה הופך כל פלשתיני ל"חסיד אומות העולם" אבל ייתכן והיה (אם היה צורך בכך) יכול להציל חיים. חשבתי שזה מה שחשוב, לא? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ערו בוקר טוב, עזוב את העץ, עזוב את התנין. מכונית תופת שנייה התפוצצה הבוקר בירושלים, כך ששאלת רצונם הכן של בני העם הפלסטינאי לעזרת חילוץ פצועים פסקה מלהיות רלבנטית, מה גם שאחרון נפגעי אסון 'ורסאי' פונה לפני יותר מ-48 שעות. עליך להיזהר ולהישמר מלהיכנס למלכודת פילוסופית הפילנטרופיזם, כפי שקרה הדבר אף לסופר והוגה הדיעות המפורסם ז'אן-פאול סארטר במזרח ברלין, אי שם במרכז שנות השישים. ברצוני להזכירך בעדינות המתבקשת, כי אף אני איני נקי מטעויות וחטאים הגותיים מחשבתים, וכי אף אני בחזקת טועה כל עוד לא הוכחה נכונות טענותיי השונות. שלך בידידות אלכס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס שלום, אני שב ותמה על תגובתך. האם טענתי כי ערפאת הצטרף לארגון "בני-ברית"? חס וחלילה. כל שטענתי היה שהוצעה עזרה מהרשות הפלשתינית, וממשלת ישראל, בצעד שבדרך כלל מתאים למדינות אחרות ("אנו מוכנים לקבל עזרה מכל מדינה פרט לישראל" נשמע מוכר?) סרבה להצעה, מסיבות שלא נהירות לי די צרכן אולם כנראה בעלות אופי תעמולתי. ואני חשבתי שכולכם (בניגוד אלי, אגב) טוענים שהעיקר הוא חיי אדם. אני חושב שעליך ועל אחרים להזהר מלהגרר למלכודת הקיבעון המחשבתי, הדוגמטיזם ועירוב מין בשאינו מינו. שלך בידידות ערן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאלת השאלה אם אפשר בכלל לסמוך על אנשי הרשות? אמנם נטען כאן במהלך הדיון שהפלסטינאים רוצים אותנו בריאים ושלמים בזמן שהם הורגים אותנו (מישהו אמר המפרדינק?), אך האם אין סכנה שאמבולנס פלסטינאי שכזה יחליט לעשות עיקוף קטן דרך בית לחם, לזרוק את המטען ולבוא לקחת עוד? מה הטעם בעזרה פלסטינאית, אם בכל מקרה נצטרך להצמיד כמה שוטרים לכל אמבולנס שכזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתי היא שכן. הנזק התעמולתי העצום גדול לאין שיעור מהתועלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק במאה אחוז - אין שום סיכוי, לדעתי, שאמבולנס פלשתינאי יוביל פצועים ישראלים אל מותם, בדיוק מהסיבה שהצגת - נזק תעמולתי. אבל הטענה שלי, היא שאותו שיקול - תעמולה - הוא זה שמלכתחילה הביא להצעה המגוחכת הזו. אחזור ואומר: לא היה שום ממש ושום כוונת אמת בהצעה הפלשתינאית. הרי ברור שגם אם באמת היו מוכנים להעמיד לרשותנו את האמבולנסים שלהם - אזי ממשלת ישראל לא הייתה יכולה להסכים זאת כי אז *לה* היה נגרם אותו נזק תעמולתי (ולרשות תועלת תעמולתית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ויפה, אם כך ענה לי על השאלה הבאה. לו הייתה תגובת ממשלת ישראל "כן", האם סירוב של הפלשתינים כעת (כיוון שהסכמנו שנינו לפחות שאין סכנה לפצועים מלינץ') לא היה מעמיד אותם שוב מול אווילות תעמולתית? במקומות אחרים היו קוראים לזה "גול עצמי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אבל אם לא היו מסרבים? אזי אנחנו היינו עומדים מול "גול עצמי" שכזה. המשחק הזה הוא אינסופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני שב וטוען – חשבתי שהמטרה היא להציל חיים, לא? אך לעניין אחר שמטריד אותי יותר, ואני מצטער שזו הולכת להיות מתקפה אישית עליך, אבל נראה שכאשר מישהו מציג בפניך טיעון שאין לך תשובה מולו – ע"ע אסף עמית כאן למטה, אתה נגרר למחוזות ההשמצה – "דמגוגיה זולה", "לא אפרט לאחת את שגיאותיך" וכו'. אם ברצוננו לנהל דיון ענייני שמטרתו אינה אוסף השמצות אלא ניתוח עיניני של העולם, תוך מודעות הצדדים לערכים השונים שכל אחד מביא עימו, אזי טיעוני אד-הומינם ("לא אפרט את שגיאותיך" – אנא פרט, אני לא הבחנתי בהן) וטיעונים שלא מן העניין ("דמגוגיה זולה" – פסילה לא עניינית של טיעוניו של האחר, כיצד בכלל ניתן להתגונן כנגד טיעון שכזה?) אין מקומם בדיון שכזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה לפסקה השניה שלך - חוששני שנתהווה מעין זרם מסויים ב''אייל'' של אנשים אשר נוטים להיכנס אל תוך ויכוחים קטנוניים, כשבידיהם מידע מועט ביותר, אם בכלל, בנושא הויכוח. אותם אנשים נהנים מאוד לשוב ולחזור על טיעוניהם (הלא רבים במיוחד) לאורך תגובות רבות. אני, בתור אדם שזמנו יקר לו, לא יכול לשבת אל מול המחשב שלי ולבזבז את זמני בחזרה על דברים שכבר נאמרו ע''י אחרים או על ידי. אני יכול לתאר במוחי שני מקרים ספציפיים בהם חרתה לך תשובתי - בויכוחנו באשר לסוגיית הנישואין ובתגובתי מטה. ובכן, בויכוח שערכנו, צר לי לומר לך, נטית לחזור על כל טיעוניך השונים מבלי להתייחס לדברי, ועל כן עייפתי מלהציג את אותה עמדה שוב ושוב. בתגובתי כאן מטה לאסף עמית, לא התיימרתי לתקן את שגיאותיו הרבות (אין לי רצון או זמן) ואכן התכוונתי לכך שטיעוניו הם דמגוגיה זולה. להיפך, יכולתי לענות לו על כל אחד ואחד מהמשפטים שלו, אך זה היה גורר אותי לויכוח שאיני מעוניין בו. אמרתי את דעתי וסגרתי את העניין. ערן - אל לך לטעות בין תגובתי (ואכן, התגובה לאסף היא משמיצה - אני חושב שבניגוד לדעות מבוססות שהראה בעבר, תגובתו הנ''ל הינה אוסף של שטויות) לבין חוסר תשובה או חוסר יכולת תגובה. באשר למשפט ''דמגוגיה זולה'' - הבטחתי לעצמי לעולם לא להשתמש במשפט הזה, בדיוק מהסיבה אותה הזכרת - אי אפשר להתגונן מפניו. אולם, דבריו של אסף היו כה מופרכים וכה לא ענייניים, שלא יכולתי למנוע זאת מעצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לעזאזל היה צריך לקרות כדי שתהיו קצת מרוצים, אתה ושאר חבריך לדיעה (וסליחה על ההכללה)? אם היו הפלסטינאים רוקדים על הגגות לאחר האסון, הייתם מרוצים? בוודאי שלא. הייתם טוענים שהפלסטינאים הוכיחו פעם נוספת את היותם חיות-אדם ללא שום רגישות לסבל אנושי. הפעם, כשהם לא רקדו ולא הביעו שמחה ולשם שינוי עשו את הדבר הנכון ואפילו הציעו לעזור, מה קרה? כמובן, גם זה לא נראה לכם כי הערבים הם כידוע אותם הערבים והים הוא אותו ים, וכל הצעת עזרה מצידם נעשתה לצרכי תעמולה או באירוניה או השד יודע למה. מיליון ואחת סיבות תמצאו לכך שהם הציעו לישראל עזרה לאחר האסון ורק מההסבר ההגיוני והפשוט ביותר תתעלמו. כשערפאת מדבר על מימוש זכות השיבה במלואה, הוא כמובן מתכוון לכך במלוא הרצינות וחבל על הזמן לנסות ולהגיע איתו להסדר, אבל כשהוא מציע עזרה הוא הופך לשקרן פתולוגי שמנצל באופן ציני את הסיטואציה למטרות תעמולה. ואני שואל: איך אפשר לנהל דיון פתוח כאשר צד אחד מאמין באופן סלקטיבי רק לדברים שמשרתים את דיעותיו הקדומות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, אבל דבריך הם גיבוב של דמגוגיה זולה בהחלט. ואני עוד הבטחתי לעצמי שלא אשתמש במשפט השחוק הזה. סלח לי ומחל לי בשנית, אבל כל אותן טענות שניסית להפריך נכונות הן. אבל, מכיוון שבאמת חבל על הזמן שלך ושלי, לא אפרט אחת לאחת מהן שגיאותיך, מתוך ההנחה שמי שבאמת ירצה לראות אותן - יראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, כבר הסכמנו שעדיף שלא תנסה "להסביר לי" דברים (מה גם שאין לי מושג מהן אותן טענות שלדבריך ניסיתי להפריך). מילא. תשובה לשאלה מה היה קורה אם האסון היה בעזה ולא בירושלים כבר מצאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב לדעת שאני חלק מקבוצה גדולה של בעלי הדעה שלי. הלוואי ויתגלה בבחירות הבאות שאתה צודק. (: מהפלשתינאים אני לא מצפה לכלום. לכל היותר, הודעת תנחומים, וגם את זה אני אקבל "עם גרגר של מלח", כפי שאומרים הבריטים. לעראפת אין מה לעשות במקרה כזה. כששני גופים ריבוניים נלחמים (וזה מה שאנחנו והרשות עושים), אין לצפות מצד אחד שינחם את הצד השני על אובדן חיים שאינו קשור ללחימה (וההקבלה למשחק בבוץ שנעשתה כאן היא מוצלחת, דומני). עראפת, במצב האידיאלי, היה פשוט שותק. מישהו שאל אותו מה הוא חושב? זה ממש לא עניינו, בדיוק כמו שאין זה עניינה של ישראל אם בניין מתמוטט בעזה. (למרות שסביר להניח שזה יהפוך להיות עניינה די מהר. לפלסטינאים יש נטייה להאשים אותנו בהכל. היום הם טענו כי ישראל מוכרת מכוניות גנובות(!) לפעילי אינתיפאדה, ומפוצצת אותן. או, בקיצור, הם טוענים שאנחנו מפעילים נגדם מכוניות נפץ. אין גבול לחוצפה שלהם. כמובן שכלום לא מנצח את ההאשמה שלהם כאילו צה"ל מפזר סוכריות מורעלות כדי להרוג ילדים פלסטינאים טהורים...) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |