בתשובה לאלכסנדר מאן, 26/05/01 23:40
לא בשר ולא דגים 24293
לגבי קורת הרוח שגרמו לי המלים "דוקטרינת אנשלוביץ", מתשובתך לא הייתי בטוח אם באמת אתה חושב שמלים אלה גרמו לי קורת רוח או שאתה משיב בציניות על ציניות. כדי לסגור סופית נקודה זו, אומר שהפרוש הנכון של דבריי בעניין זה נמצא באחת מתגובותיו של ידידנו שמעון. מדובר כאן בהסתייגות מהמילה הגדולה "דוקטרינה", כתיאור לדעות שאני מעלה כאן, תוך ניסיון להעלות בדל של חיוך על שפתי הקורא.
לגבי כיבוש שטחי A , זו באמת דעה שאני מוצא את עצמי בה די מבודד. אפילו רפול וגנדי אינם ממליצים היום לעשות זאת, והסנונית הראשונה באה מפי חבר הכנסת לשעבר חנן פורת שהציע זאת לאחרונה הרבה אחרי שאני הבעתי את דעתי זו. אני חושב שהדבר הזה הוא בסופו של דבר בלתי נמנע, אבל ייתכן באמת שאני (וגם חנן פורת) עדיין מקדימים את זמננו.
איני יודע אם ספרתי פה פעם שביום תחילת מלחמת לבנון אני הייתי נגד הפעולה (גם ארבעים קילומטר), למרות שהיה אז קונסנזוס, ומפלגת העבודה תמכה בפעולה עד למרחק טווח הקטיושות (שהוא הרבה הרבה יותר ממה שהיה מאוחר יותר אזור הביטחון שם). אבל בדיעבד כשחשבתי על העניין שוב, הגעתי למסקנה שבעצם הייתה זו מלחמה בלתי נמנעת. ידידנו ערפאת היה אז בלבנון. כוחו הצבאי היה, אני מעריך רב מכוחו היום, מטרתו כמו היום הייתה מה שכתוב באמנה הפלשתינית, ואיני מניח שמטרתו בצבירת הנשק הייתה עריכת מצעדים. הוא היה חייב להביא את כחו לידי ביטוי איזה שהוא. המפץ היה בא בכל מקרה. השגיאה שלנו הייתה העיתוי. קונסנזוס הוא דבר בעל חשיבות עליונה אצלנו, ולכן המועד המתאים לפתיחה המלחמה הזאת היה צריך להיות ברגע שיוסי שריד היה משתכנע שזו הדרך. אין לי ספק שהרגע הזה היה מגיע. העניינים לא היו יכולים להתפתח אחרת.
זה גם מה שאני חושב לגבי כיבוש שטחי A . איני רואה דרך אחרת שבה הפלונטר הזה יכול להיות מותר. אבל אולי באמת עוד לא הגיע הזמן, והוא יבוא אחרי שנקיז עוד הרבה הרבה דם.
כפי שאמרתי כאן המון פעמים אני שולל תכלית שלילה את הדעה שאי יציבות באזור וביקורת בעולם הן פונקציה של מעשים "רעים" שלנו. במחשבה ראשונה זה נשמע הגיוני, אבל המציאות והסתכלות על ההיסטוריה האחרונה שלנו מצביעות בדיוק על ההפך, וכשמנתחים דברים כאלה צריך קודם כל ובראש ובראשונה על סמך דוגמאות מעבר, לבחון מה בדיוק גורם למה. הבאתי בעבר מספר עניינים. אולי אחזור על הדוגמא הכי אקטואלית. דווקא הצעותיו המפליגות של ברק, דרכו האלימה של ערפאת ובמיוחד הנסיגה מלבנון הביאו אותנו למצב רגיש ולסכנת מלחמה כוללת. לפני הצעדים האלה המצב היה הרבה יותר רגוע.
אני לא הבאתי את חילופי הדברים עם האישים השונים כדי "להשוויץ". תוכן הדברים בדיוק קשור בדיוק בעניין זה ומחזק את דעתי.
במכתב שהזכרתי לעזר ויצמן מוזכרים הסכמי אוסלו, נסיגות ומתן הגדרה עצמית לעם כבוש, מעשים "טובים" לכל הדעות שהביאו לנו גמול רע, גם ביחס העולם אלינו.
במכתב ששלחתי ליוסף לפיד ניבאתי שהמעשה "הרע" עכוב הפעימות מביא דווקא לתוצאה טובה, אמנם זמנית, ודווקא המעשה "הטוב", ביצוע הפעימות ידרדר את המצב, נבואה שבדיוק התגשמה.
ובחילופי הדברים עם יהושע הראיתי שיש דעה שאי ויתור על הגולן יביא לגשם של טילים על ראשנו, ושהמציאות הוכיחה שהדברים אינם כאלה.
כיון שעד כמה שהבנתי מדבריך הנימוק היחיד שבו אתה מנסה להסביר מדוע לסגת לגבולות 67 זה דבר טוב - הבאה לתמיכת העולם בנו, כל מה שאמרתי כולל חילופי הדברים האלה מראים שהדברים אינם כאלה בכלל, ואם נקיים את רצונך וניסוג לגבולות 67 נמצא את עצמנו מבודדים בעולם הרבה יותר מאשר היום, כפי שהיה לפני 67. כזכור מלחמת 67 דווקא חזקה את מעמדנו בעולם, והקטינה את תגובות הביקורת כלפינו.
דעתי היא, לכן, שמידת המוסריות של צעדינו לא היא זו שגורמת לתמיכה או לאי תמיכה שלנו בעולם, אבל בכל זאת בלי קשר לתמיכה בנו הייתי רוצה שהמעשים שאנו עושים יהיו מעשים סבירים ומוסריים. וכאן אני סוטה מעט מהוויכוח בינינו וחוזר לויכוח שלי עם שמעון, וגם חוזר על דוגמא שעלתה בדעתי לאחרונה ושכתבתי לו בתגובתי הקודמת. האם כיבוש שטחי A הוא מעשה בלתי מוסרי ?
הבאתי את עניין ארצות הברית יפן. אמרתי שארצות הברית אכן נסוגה מיפן אבל השאירה שם מדינה ידידותית. לו נסיגתה של ארצות הברית מיפן הייתה גוררת יצירת מדינת אויב ששוב תתקוף את ארצות הברית ותסכנה, אקט הנסיגה לא היה מוצדק והמשך הכיבוש היה מוסרי לגמרי.
וכאן זה המצב. הנסיגה אינה גוררת היוצרות שתי מדינות ידידות שכנות אלא משאירה ליד מדינת ישראל מדינת אויב שמטרתה חיסול ישראל. לכן נסיגות העבר במסגרת אוסלו היו טיפשיות ומיותרות, ונסיגות ההמשך שאתה מציע גרועות שבעתיים, משום שאינן פותרות אפילו בעיות דמוגרפיות שהן בעיות אמיתיות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים