בתשובה לאנוני-מוס, 24/08/04 14:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בקריאה חוזרת של מה שכתבת ("הדבר הבעייתי ביותר בטענה שלך היא ההתמקדות רק בעבריין ובקורבן כאנשים הרלוונטיים שלפיהם יש לקבוע את מדיניות הענישה")נדמה לי שעלית על נושא חשוב נוסף שהוא אחד הבסיסים לתפיסתי את האורע הפלילי. למעשה העבירה יש לדעתי שלושה צדדים: הפוגע, הנפגע והקהילה. גישה זו לתפיסת העבירה והצדק מעוגנת בתיאוריה המכונה "צדק מאחה" (restorative justice). מספר לינקים: במשרד המשפטים: http://www.justice.gov.il/MOJHeb/Gishor/Subjects/Zed... בארה"ב באוסטרליה באירופה לפי גישה זו הפוגע והנפגע הם באמת אמורים להיות במרכז הפתרון לסכסוך הפלילי, ולא המדינה ומייצגיה השונים (עורכי דין וכו') אשר למעשה גורמים לעיתים לנזק. הנזק הברור הוא הוצאת הנפגע מתהליך פתרון הבעייה שנוצרה. המדינה הפקיעה את זכותו להשתתף בתהליך הצדק. אז כן. לדעתי, קודם כל מדובר בענין פרטי, מקרה שבו יש שני צדדים מסוימים ולא סטריאוטיפים שלהם. אין זה אומר שהקהילה לא נפגעה והפתרון לבעייה כדאי שיכלול גם התייחסות לכך. אם זה יעניין אני יכול להרחיב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
>לפי גישה זו הפוגע והנפגע הם באמת אמורים להיות במרכז הפתרון לסכסוך הפלילי, ולא המדינה ומייצגיה השונים (עורכי דין וכו') אשר למעשה גורמים לעיתים לנזק. הנה אנו רואים שוב שהרגולציה גורמת אך נזק. לו רק היה השוק החופשי מושל בכיפה, כי אז היו כל בעיות מערכת הצדק נעלמות בחטף. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אני מכירה את הכתיבה באשר ל"צדק המאחה", ולמיטב ידיעתי, מקורה הוא לא בתפיסה "פרטית" של הסכסוך הפלילי, אלא בתפיסות לפיהן עדיף ליצור קשר ארוך-טווח בין הפוגע לנפגע, על מנת לסייע לשניהם. מקור התפיסה הוא יותר לאור תובנות "נשיות" (Ethics of Care ודומיהן. אם תרצה, אוכל להרחיב בקצרה (אם כי אני לא מאוד בקיאה בנושא)), אשר מופיעות גם, למשל, בסכסוכי גירושין (הפנייה למגשר, למשל) ודברים דומים אחרים. אני מבינה את הערכים שעומדים בבסיס גישת הצדק המאחה, אולם לתפישתי, הצדק המאחה עוסק יותר בדרך להגשמת ההליך הפלילי, ולא בבסיס לקיומו. עצם העובדה שאנחנו מגדירים עדיין צד אחר כ"עבריין" וצד אחד כ"קורבן" חייבת לנבוע מתפיסת מוסר קהילתית כלשהי - ועל כך מבוססת תפיסת הצדק הבסיסית שבמשפט הפלילי - "הצדק הגומל" (retributive justice). ההנחה היא כי אנשים אחראים למעשיהם, ועל כן אם הם פוגעים בעקרונות מוגנים שלנו, עליהם לשאת בעונש. כאשר אנחנו מתייחסים אך ורק ליחסים בין הפוגע והנפגע, בלי להתייחס ראשית לכל ליחסי הפוגע-קהילה, הרי לכאורה, הפוגע והנפגע שווים זה לזה, והמטרה היא ליצור "יחסים בריאים" ביניהם (כאמור, בדומה לסכסוכי גירושים, למשל). אני מתנגדת מאוד לתפיסה כזו. הנפגע והפוגע אינם שווים, בעיני. רק לאחר שנצביע על הפוגע כ"עבריין", ונסמן אותו באות קין מבחינת הקהילה, נוכל לומר כי הדרך הטובה ביותר להתייחס לכך היא באמצעות צדק מאחה. אבל להתייחס לצדק המאחה כבסיס שיטת הענישה שלנו היא לדעתי לא נכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי גישת הצדק המאחה אין שוויון מלא בין הצדדים. גם בגישור פוגע-נפגע המבוסס על תיאוריה זו, יש שוני ברור ביניהם, וזאת בניגוד לגישור בהליך אזרחי. בדיקת ההבנה של הפוגע לגבי השוני קשורה לכך כי עליו לשאת באחריות על מעשיו, ולהודות בהם. ללא לקיחת אחריות לא מתקיים ההליך. אבל... צדק מאחה אינו הבסיס לשיטה הקיימת אצלנו. אילו היה, לא הייתי כותב את הרשימה... אלברט אגלש (Eglash, A. (1977). Beyond restitution: creative restitution. In J. Hudson & B. Galaway, (eds.). restitution in Criminal justice. Lexington: D.C. Heath and Company.). חילק את סוגי צדק לשלושה: 1. צדק מעניש המתמקד בשבירת חוקי המדינה ובענישה כתגובה לכך. מטרותיו: נקמה, הרחקה, הרתעה. 2. צדק משקם המבוסס על טיפול תרפויטי של העבריין. מטרותיו: שיקום יביא ליציאתו ממעגל העבריינות. 3. צדק מתקן המבוסס על תיקון הנזק הפיסי ותיקון היחסים בין התוקף לקורבן. זר (zehr, H. (1990). Changing lenses: A new focus on crime and justice. Scottdale, Pa.: Herald Press.) פיתח את ההבחנה בין סוגי הצדק בהשוותו בין השאלות המרכזיות המעסיקות את פרדיגמת "הצדק המעניש" ל"צדק המתקן": "צדק מעניש" שואל: איזה חוק נשבר? מי שבר את החוק? מה העונש הקבוע בחוק? "צדק מתקן" שואל: איזה נזק נגרם? למי נגרם נזק? על מי האחריות לתיקון הנזק? מגמות החמרת הענישה כפתרון לכל בעיות העבריינות נובעות מתפיסה המבוססת עמוק בגישת "הצדק המעניש". אין לי ספק כי גישה זו תמשיך להיות השלטת לפחות בשנים הקרובות, אך הייתי רוצה לחזק גם את ה"איים" של שתי הגישות האחרות לנוכח נסיגת קו החוף בהם. בסופו של דבר ייתכן מצב של שיתוף פעולה גם בין גישות אלה שאולי משלימות זו את זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, תודה על הפירוט וההסבר. החכמתי. ואכן, אני מסכימה איתך ששיתוף פעולה בין הגישות הוא דבר חיובי, שבהחלט צריך לשקול אותו. אני חושבת שעיקר הויכוח בינינו הוא בעיקר כמותי, ולא איכותי - עד כמה צריך לזנוח את השיטה המסורתית ולפנות לשיטות חלופיות. לי נדמה שאתה ממהר לזנוח את הצדק המעניש, ושגם בתפיסות חדשניות יותר, הוא עדיין צריך להיות הבסיס למשפט הפלילי ולתפיסת הענישה שלנו, כאשר הגישות האחרות עדיין יהיו משניות לו, ויחולו רק במקרים יוצאי דופן. אני חושבת שתפיסה אחרת עלולה לעקר לחלוטין את המסרים החברתיים הטמונים בצדק המעניש, ובכך להעלים אותו. תמיד כאשר אנחנו פונים ל''הבנת'' העבריין, אנחנו קצת פחות אומרים שהוא רע בעינינו. השאלה היא עד כמה אנחנו מוכנים לקחת את התהליך הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |