בתשובה להאייל האלמוני, 02/09/04 11:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) הציבור חי בסדר עם הכפייה כי הוא לא שם לב לכך שהצרות עליו הוא מתלונן הם תוצאה הכרחית של הכפייה. האגרה המטורפת, הבזבוז והשחיתות, הרדידות האיכותית כמו הנמיכות המוסרית הינם תוצאה של ההתערבות של המדינה בתקשורת. בנוסף, אנשים רואים שלא רע להם אז לא אכפת להם. אבל מה אם אלו שכן נפלו קורבן, ומה אם יום אחד אתה תהיה הקורבן? אז אתה תצעק ואיש לא ישים לב כי מה אכפת לנו. המצב הזה חייב להפסק, וההתנגדות לכפייה השלטונית חייבת לבוא מעמדה מוסרית ולא אינטרסנטית. 2) שנינו יודעים, שאין כמעט 1 אדם בארץ הזאת אשר לא מעשן סמים רק בגלל שהוא מפחד להתפס. יש המוני אנשים שתורמים כסף בלי שאיש כופה זאת עליהם ויש המוני אנשים ששומרים מצוות שלא על מנת לקבל שכר ולא מפחד העונש. 3) התורה מציינת "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד" התורה מגבילה מאוד את סמכויות המלך, ראה הלכות מלכים לרמב"ם. התורה אוסרת גזל ואלימות שלא נעשות על פי חוק ואלו מוגבלים על ידי חוקים ברורים. סיירת שתחפש לאנשים בבית חזיר או חשיש הינה עבירה יותר גדולה מעישון סמים. 1 אילו הייתי מפכ"ל המשטרה והייתי מעוניין לעשן סמים הייתי נמנע מלעשן סמים בגלל הפחד להתפס. איני בטוח שכך נהגו המפכ"לים לדורותיהם 2. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה כוונתך במילים "אלו שכן נפלו קורבן"? קורבן של מה? של מי? ואיך זה קשור עם הטלויזיה או עם כל אמצעי תרבותי אחר? אני עצמי, במלוא הצניעות ותחת האלמוניות - תורם כסף מבלי שזה נכפה עלי. אשר לכל ההמונים המקיימים מצוות - אולי יש המונים - אבל יש *הרבה יותר המונים* המעדיפים אורח חיים חפשי. כאשר הדת לא תיכפה ומערכת החינוך לא תכפה גם בבתי הספר החילוניים לימודי דת (או שתהיה מופרטת, כפי שאתה שואף) - יהיו, להערכתי, עוד הרבה פחות מקיימי מצוות. אין לי נתונים סטטיסטיים (וגם לך אין), אבל מהיכרות אישית אני יודע על דתיים שמקיימים את אורח החיים הדתי בהחלט לא מרצונם אלא רק בגלל שמשפחתם כזאת וסביבתם הקרובה כזאת, ואין להם כוח לריב עם כולם. ואם זאת לא כפייה, אינני יודע כפייה מהי. קל לדבר על הכפייה של "מלך" קדום, תיאורטי - כאשר הכפייה האמיתית היא מצד דתיים אמיתיים וקרובים הרבה יותר, וחסרי תארי מלוכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלו שרצו להקים תחנת טלוויזיה או סתם רצו לעשות סרטים וגילו שהקליקה המונופוליסטית לא מעוניינת בהם, כי יש בני דודים שעומדים ראשונה בתור. ישמעו אוזניך מה שמקלדתך כותב. אתה אומר שאתה מקיים מצוות שלא לתקוות שכר ולא בגלל פחד העונש (תורם כסף) אך משום מה אתה מגיע למסקנה שאם לא יכפו עליך לעשות זאת אתה לא תעשה זאת. ולגבי כפייה מה היא: יש שני סוגי כפייה - 1) יש כפייה אלימה של המדינה - גביית מיסים, מאסר וכו' 2) יש כפייה נסיבתית הכוללת: א) כניעה ליצרים ב) כניעה לחברה ג) כניעה למגבלות הטבע. אני מדבר על הסוג הראשון אשר יש לו מקום בקיום צבא ובהשגת בטחון פנימי וחיצוני, אולם אין לו מקום בדברים אחרים. לגבי הסוג השני יש לבנות אנשים עם חוט שדרה כדי שיעמדו וילחמו נגד הכפייה ולא יתכופפו. איני יודע על דרך יותר טובה מהשתעבדות לבורא העולם. - "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". חשוב למשל על האנשים אשר מעדיפים להתחתן אך מעדיפים גם לבגוד. האם הם חופשיים? או שמא הם משועבדים ליצרים שלהם המובילים אותם למקומות בהם הם אינם רוצים להיות? "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, לא ימכרו ממכרת עבד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוחה על הדברים ששמת בפי ושבהחלט לא אמרתי אפילו מקצתם: "ישמעו אוזניך מה שמקלדתך כותב. אתה אומר שאתה מקיים מצוות שלא לתקוות שכר ולא בגלל פחד העונש (תורם כסף) אך משום מה אתה מגיע למסקנה שאם לא יכפו עליך לעשות זאת אתה לא תעשה זאת." - הבלים. את הדברים האלה בהחלט לא אמרתי ואתה מפרש אותי פרשנות מאוד מאוד שגויה. אני, בניגוד לך, מבדיל הבדלה *מוחלטת* בין תרומת כסף לבין קיום מצוות דתיות. תרומת כסף היא דבר מעשי שאת תועלתו אפשר לבדוק ולוודא, ואכן אני עושה דבר זה שלא על מנת לקבל פרס ואף לא מפחד עונש (אינני מאמין לא בזה ולא בזה), ושכרי הוא בידיעה שיש מי שחייו יהיו קלים או טובים יותר עקב תרומתי. לעומת זאת, המצוות הדתיות, שמירת שבת וכשרות וכו', הן עניין אחר לגמרי ואין *שום דמיון*, אף לא קל שבקלים, בינן לבין תרומת כסף שהיא דבר מועיל. שאלת השכר והעונש היא אולי מאוד משמעותית בשבילך, אבל אצלי אין לה שום מקום ואיננה משחקת שום תפקיד. השאלה היחידה היא שאלת ה*תועלת* - ומכאן הפער הגדול שבין תרומת כסף לבין קיום אורח חיים דתי (מיותר, מבחינתי). לגבי הסוף של דבריך, לגבי האנשים הנשואים שבוגדים - אכן, יש בינינו הסכמה על כך שאלו אנשים המשועבדים ליצריהם, אבל אתה לא ענית אפילו במילה אחת על מה שאמרתי אני בתגובתי הקודמת, על כך כי הכפייה האמיתית (והמציקה מאוד) היא הכפייה הדתית מצד האנשים הקרובים. צר לי מאוד לומר לך כי בעיני - שיעבוד הבא מאנשים אחרים, מכיון שהם דתיים ורוצים שמי שחי איתם או בשכנותם יהיה דתי - שיעבוד כזה הוא מכוער וחצוף, וזהו לדעתי עניין חמור פי כמה מאדם המשועבד ליצריו שרצונו בידו, רוצה, מחליט כך, רוצה - מחליט אחרת. ענייניו של אדם ויצריו הם ברשותו הפרטית, ולאף אחד אין זכות לכפות את דתו על אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) גם תרומת כסף היא מצווה דתית. העובדה שאתה עושה את המצווה בלי להיות מודע להיותה מצווה ואולי אף תוך הצהרה כלפי העולם שאתה עושה זאת למרות שזאת מצווה ולא בגלל - אינה משנה מבחינת נושא דיונינו. נושא דיונינו הוא, מבחינתי, האם אנשים יעשו מצוות (או אם תרצה נקרא לזה מעשים טובים) בלי שיכפו זאת עליהם ובלי שהם יקבלו שכר. 2) תצטרך להסביר לי בדיוק על איזו כפייה אתה מדבר. אם מדובר על כפייה של המדינה שבמקרה (או שלא במקרה) תואמת צוויים דתיים, הרי שאני מתנגד לכל כפייה על ידי המדינה כולל מה שאתה קורא כפייה דתית 1. אם הכוונה לשכנים שאומרים לילדים שלהם לא לשחק עם הילדים שלך, הרי זה טיבו של עולם ובחר לך האם אתה רוצה להיות אוטונומי או להתכופף בפני החברה. אם הכוונה לקרובי משפחה שימחקו אותך מהירושה - כנ"ל. 1 בתנאי שמתנגדים לכל כפייה. התנגדות רק לכפייה דתית בעוד הכפייה האחרת שולטת במלוא עוזה היא חוצפה וצביעות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |