בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 05/09/04 7:26
לא לפי ההלכה 244993
אליהו • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום א', 5/9/2004, 13:40
כמה הערות בקצרה ממש:
1. הרציונל של העקרון "אין עונשין אלא לפי חוק" ‏1 הוא עקרון עתיק יומין שנובע, ככלל: מהרצון להגן על חירות הפרט ועל החברה.

2. מבחינת הפרט: הפרט צריך לדעת, לפני המעשה, כי מעשיו נוגדים את הנורמות החברתיות. קביעה, בדיעבד, כי המעשה שעשה הוא עבירה פוגעת בזכויות יסוד (חירות, שם טוב וכדומה) אך גם ענישה, בדיעבד, פוגעת, כפי שציינת, בזכויות יסוד שכן הפרט יכול לטעון כנגד החברה כי לולא היה מודע לעונש לא היה פועל כפי שפעל ‏2.

3. מבחינת החברה:
א.הרצון להגביל את כוחו של הריבון.
ב. ענישה רטרואקטיבית (עבירה ו/או עונש) פוגעת בתחושת הצדק ועלולה להוביל להתקוממות ואף לעבריינות דווקא.
ג.וודאות משפטית.

4.העיקרון איננו חף מביקורת:
א. מרבית האנשים אינם מודעים כלל לחוקים ולהגדרות הספיציפיות (על אף הכלל כי החוק ידוע לכולם). קשה איפוא לקבל את הטעון כי אותו אדם ידע כי זוהי הגדרת העבירה או זהו העונש ואלמלא כך לא היה פועל כפי שפעל.
ב.ממילא פרשנות החוק מסורה לבית המשפט. מה לי איפוא ההצתדקות כי אין עונשין ללא חוק כאשר גם אם אדם בדק מהי הגדרות העבירה ייתכן שבית המשפט, במועד מאוחר לביצוע העבירה, ייקבע אחרת ‏3.
ג. העיקרון עצמו נסדק כאשר מדברים על עבירות ממשפט העמים. עבירות כאלה (רצח עם וכדומה) לא רק שהוחלו לא פעם באופן רטרואקטיבי בטיעון ,כי הם נוגדים את המוסר באופן מובהק, הם מתקיימות גם במדינות שקמו לאחר ביצוע פשעים. הדוגמא המובהקת לכך היא חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם משנת 1950 שמחיל את החוק הישראלי על פשעים שהיו עובר להקמת מדינת ישראל‏4.

5.השאלה איפוא הייתה ונשארה ענין של השקפה ושל קווים - ואידך זיל גמור.

________
‏1 שממנו נגזר העקרון כי ניתן להעניש רק על פי א) חוק, ב) שהיה קיים בזמן ביצוע המעשה ג) שהגדיר את העבירה ד) ואת העונש ה) ואת הסמכות הגיאוגרפית (מבחינת תחולה על מקום ביצוע העבירה).
‏2 מבחינה זו הרציונל מגן הן על התמימים, שלא היו מודעים לחומרת הענישה והן על המתחוכמים - אלה שביררו קוגם לכן ובחרו בכל זאת בביצוע הפשע.
‏3 בענין זה צריך להעיר מספר הערות משנה:
א. קביעת בית המשפט נתפסת בעיני המשפט כקביעה: "כך היה החוק מאז ומתמיד" ולפיכך, מן הבחינה הפורמלית, אין הדבר מהווה קביעה רטרואקטיבית. יחד עם זאת לא ניתן להשתחרר מהתחושה כי מדובר בפיקציה ובכך יש פגיעה בעקרון הרטרואקטיביות.
ב. בנימוק זה (כך היה החוק מאז ומתמיד) השתמשו באנגליה שם מתקיים מערכת של המשפט המקובל (common law).
ג. הבדיקה של אותו אדם יכולה אף להסתמך על פסיקה בעבר של בית משפט (לרבות בימ"ש עליון) אך, כידוע, גם הלכות, ברבות הימים יכולות להשתנות. מכאן התחושה שהעקרון נפגע עוד יותר.
ד. בעניין האחרון יש לציין, כי לאחרונה ניתנו מספר החלטות של בית המשפט העליון (המפורסמת בענין טבע ואלי הורבוביץ) כי הסתמכות על ייעוץ משפטי יכולה להוות הגנה טובה מפני הרשעה פלילית. על מגמה זו יש ביקורת רבה.
‏4 (ואי אפשר בלי) הערות:
א. יש הסוברים, מהנימוק של קיומה של העבירה במשפט העמים, כי למעשה אין המדובר בתחולה רטרואקטיבית של החוק. הנימוק המרכזי לכך הוא כי כל מדינה שקמה מחוייבת לאמץ את משפט העמים לחוקיה. ממילא אין בכך פגיעה בעקרון.
ב. גם בפסק דין אייכמן קבעו השופטים כי גם אם לא ניתן היה למצוא עקרון בינלאומי המאפשר את העמדת הנאשם לדין הרי עקרונות המוסר והצדק מחייבים העמדה לדין
ג. החוק עצמו סטה מעקרונות נוספים של המשפט הפלילי, כמו למשל סטייה מהעיקרון שלא מענישין פעמיים בשל עבירה.
תודה על התשובה ושאלה 245031
airdene • בתשובה לאליהו יום א', 5/9/2004, 19:35
תודותי על הסקירה הממצה, בדיון דומה בפורום אחר טענתי בהיות ישראל חתומה על ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אסורה החמרת העונש רטרואקטיבית עפ"י המצויין
בסעיף יא(2) "לא יוטל עונש חמור מהעונש שהיה נוהג בזמן שעבר את העבירה הפלילית" מה דעתך על פירוש זה?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות