בתשובה לד''ר בר ביצוע, 16/09/04 1:47
עידוד התחרות 247172
אם היית קורא הודעות באורח מהורהר מעט יותר ואגרסיבי מעט פחות, היית אולי רואה שזו בדיוק תהייתי. מה הוא הגבול הפרקטי שבו עובד בצורה יעילה ייצור הירארכי, לעומת מצב שבו ''אנארכיה יצירתית'' תעשה את העבודה ליעילה יותר. בוודאי שלא הגודל או מספר האנשים עצמם הוא המפריע - תאגידי מזון וחקלאות גדולים אוכפים סביבת ייצור הירארכית הכוללת מספר עובדים אשר לא שונה בהרבה ממספר תושבי עיר בינונית בישראל.
עידוד התחרות 247236
אינני בטוח שזה לא קשור גם לעניינים של גודל. מנגנונים הירארכיים גדולים, גם בתאגידים, הם לא בהכרח יעילים. אתה מדבר על זה שהם "אוכפים סביבת יצור היראראכית, מה פירוש? אני מאוד מקווה שאינך מבלבל בין ספקים לפועלים.

אני לא חושב שזו שאלה של "יעילות" משום שבמקרה של חברה מסחרית, מפעל או צבא המטרות הן מוגדרות ומכאן שהמילה "יעיל" יש לה משמעות. למדינה או עיר אין מטרות כאלו ומכאן שאין משמעות למילה "יעילות". נדמה לי שזה בערך מה שירדן אומר.

גם במקרים של מטרות מוגדרות די ברור שסידור הירארכי הוא יעיל רק כאשר תחום העיסוק (כלומר, האמצעים להשגת המטרות) וכמות העובדים מוגבלים. כל הרעיון של אאוטסורסינג מבוסס על החשיבה הזאת, כאשר אתה מייצר רק כוננים קשיחים, קל להגדיר מטרות וניתן להשיג אותן ביעילות יחסית על ידי סידור הירארכי של המפעל. אבל אם אתה מייצר מחשבים עדיף לך לא לייצר את הכוננים + צ'יפים + ספקי כוח, משום שהגיוון באמצעים מקשה עליך לראות את כל הצרכים של כל האגפים. עדיף לתת למישהו אחר להתמקד בכל תחום ולעסוק במה שאתה חזק בו (הרכבה, תכנון וכו.)
עידוד התחרות 247623
אני לא חושב שזה מדויק כל כך. מפעלי ייצור לא מייצרים מטוסי נוסעים ונעלי התעמלות באותו מקום על אותן מכונות, את זה אני מבין באופן אינטואיטיבי. יחידות בעלות, לעומת זאת, בקלות רבה יכולות לשלוט על מפעלים לייצור אוניות מלחמה ודיסקים קשיחים וקומקומי מעצבים. ועד כמה שזה אפשרי, יחידת בעלות תשתמש בכל המשאבים שברשותה על מנת להביס את מתחריה. מבחינת השוק החופשי, ''קבוצת עופר'' זה שחקן בודד. ההון הוא אותו הון, הבטחונות עבור קבלת הלוואות לצורך מינוף עסקאות הם אותם ביטחונות, והאחים עופר ובעלי המניות שלהם לא מטומטמים עד כדי כך שלטובת העקרונות הנעלים של התחרות המשוכללת הם יגרמו למפעל אחד שלהם להתייעל ולהרוויח על חשבון רווחיו של מפעל אחר שבבעלותם.
עידוד התחרות 247663
ההקבלה שאתה עושה בין קבוצת אחזקות (או סתם תאגיד/מפעל גדול) וכלכלה קומוניסטית ממש לא מחזיקה מיים.
ניהול בסגנון קומוניסטי משמעותו שליטה מלמעלה על כל אספקט כלכלי (שזה בעצם הכל) של החיים. החל ממחיר הנעלים וכלה בכמויות חומרי הגלם וכוח העבודה המוקצות ליצור סחורות אלו ואחרות. ניהול מפעל או מספר מפעלים לשם עשיית כסף איננו דומה לכך משום שיש לך, עם כל הסיבוך, שורה תחתונה ברורה.
אתה מציג את "יחידת הבעלות" כאיזה גורם שהופך את כל אלו להירארכי אבל אתה מתעלם מכמה הבדלים ברורים:
א. הניהול הוא לא באמת הירארכי, האחים עופר אינם מתעסקים בכמויות חומרי הגלם, מה ייצרו בדיוק ואיך. הם קונים עסקים שעושים כסף (או עשויים לעשות כסף), משקיעים בהם וכו אבל הם בוודאי לא עוסקים בפרטי הפרטים של היצור - אלו נשארים בתוך כל יחידה באופן די עצמאי.
ב. המפעלים ובתי העסק שבבעלותם אינם פועלים בחלל האוויר, יש שוק חופשי מסביב. אין לאחים עופר שליטה על הביקוש, מחירים וכו. אין לאחים עופר אפשרות להתעלם מלחצי השוק בלי להפסיד כסף.

ההתעלמות שלך מהבעיה המרכזית, קרי - היכולת להציב מטרות, היא מאלפת. העובדים במפעלים של עופר, למרות הדיכוי הנורא תחתיו הם מצויים, עדיין חוזרים הבייתה בכל יום והם רשאים להחליט מה יעשו בכספי המשכורת שלהם, תושבי חיפה הקומוניסטית לא. עובדי "קבוצת עופר" יכולים גם ללכת לעבוד במקום אחר, יש הרי עוד מעסיקים בשוק, הפרולטריון החיפאי - לא. וכן הלאה.
יש הבדל מהותי בין ארגון גדול המנהל כמות גדולה של משאבים, כולל *חלק* מזמנם של העובדים בו ובין ניהול טוטאלי של כל ההיבטים של כל חיי האדם בטריטוריה מסויימת.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים