 |
לדעתי גישתך מייצגת את הרציונל הסמוי של חלק מהמצדדים בגישות שהובאו במאמר (גישה תועלתנית ללימוד ההיסטוריה. במילים אחרות מלמדים היסטוריה כדי להשיג מטרות חיצוניות לה) וחלק מן התגובות. להבנתי הרציונל הזה הוא בברור לא נכון ואף מזיק.
בסתירה לאמרה של סנטהיאנה שהבאת ישנן אימרות שהן לא פחות תקפות כמו ההיסטוריה לעולם אינה חוזרת על עצמה באותו צורה בדיוק, הדבר היחיד שלומדים מן ההיסטוריה הוא שאי אפשר ללמוד ממנה ומה שנאמר על הבורבונים שהם לעולם לא שכחו דבר ולא למדו שום דבר חדש.
השאלה מה לומדים מן ההיסטוריה היא שאלה קשה, לעתים חסרת תשובה כמעט תמיד לא מועילה ובכלל נראה שמרבים לעסוק בה יותר מדי. (עד היום יש ויכוח על הפיוס הצ'מברליני ולגבי וייטנאם מי יכול להגיד אם ארה"ב התערבה שם יותר מדי או פחות מדי או אם בכלל ההתערבות היתה כשלון בחשבון הסופי?). אולי חלק מטעויות המדינאים שלנו נובעות מכך שהם שוכחים שישראל אינה האימפריה הרומית ואף לא רוסיה או גרמניה?
מדוע אי אפשר ללמוד ההיסטוריה לשם עצם הלימוד, כפי שלומדים (אם לומדים) ספרות ציור ,מוסיקה ותנ"ך? אם יש מטרה ללימוד ההיסטוריה שאפשר להסכים עליה, היא למנוע בורות. אולי לימוד יותר עובדות ותאוריות גם אם ע"ח פרשנויות ו"לקחים" היה מונע מהחברה הצעירים שנשפטו על סרובם להתגייס את הבלבול המביך שלהם בין פציפיסטים לסרבני מצפון.
הערה לגבי נקודה שעלתה מספר פעמים: האם לומדים בשיעורי ההיסטוריה על אישים של תרבות דת ופילוסופיה (בודהה, ישו, דיוגנס וולטר). נדמה לי לפי סך התשובות שהמציאות לא השתנתה מאז ימי נעורי. לומדים מעט מאד, אבל הנקודה היא ששיעורי ההיסטוריה הם לרוב המקום היחיד בו הם נזכרים (האם שיעורי פילוסופיה אנתרופולוגיה או סוציולוגיה מקובלים היום יותר מבעבר?). גם ההפרדה בין אישי תרבות לאישים פוליטיים-כוחניים היא קצת מלאכותית (איך מקטלגים את ג'פרסון? האם רוסו ווולטיר (תורתם) היו נטולי השפעה פוליטית?).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש