בתשובה לסטודנט חתרן, 21/09/04 20:29
הלנת שכר 248105
במקרה של עובדי הרשויות שלא מקבלים משכורות אלו לא נראים לי נימוקים מספיקים. ההתארגנויות אמורות להיות ספונטאניות, ותוצאה של תסכול או אפילו חוסר יכולת להמשיך ולא של חשיבה לטווח רחוק. גם לא נראה לי שצריך כאן מישהו שיקשר בין הוויה לתודעה (כרגע הם לא מקבלים משכורות כי המדינה לא מעבירה את הכסף. זה די ברור).

בגדול, ואם לא נקשר זאת דווקא לעובדי הרשויות, זאת באמת תעלומה. לא מובן מדוע כל הנפגעים מהמדיניות הכלכלית לא פועלים ע"מ לשנות את כיוון ההתנהלות (ואם נדבר בכנות: יצביעו שוב לביבי). המצב הזה לא אופייני רק לישראל, כך שזהו אינו ליקוי-מאורות מקומי.
גם אני חושב שחלק מהאשמה היא בשמאל, שלא מציע פרדיגמות חדשות ורק עסוק בביקורת, ומעמיד בראשו אנשים מנותקים ויהירים.
(איך אתה חותר? ולאן?)
הלנת שכר 248114
איך מצביעים ל"ביבי"? אני לא מכיר את המפלגה הזאת.
וברצינות, אני מאמין שאנשים מסוגלים לחשוב לטווח רחוק, ולהבחין בין השפעה מיידית לבין השפעה מאוחרת של מדיניות כלכלית, ובין צעדים אחראים לבין זריקת כספים מטורפת.
בכל מקרה, הטענה השגורה הזאת (שאמנם ניסחת אותה בזהירות) נגועה בהתנשאות כה רבה שהיא פשוט מגעילה אותי.
הלנת שכר 248123
במובן מסוים, אני שמח שאתה משתף אותי בתחושות שלך. זה כנראה אומר שאני מצטייר כאן כאדם קשוב ומתעניין. אבל בכל זאת, אני חושב שהדיון יהיה יותר רציני אם לא תעשה זאת.

איפה ראית התנשאות?
הלנת שכר 248140
אני שמח שאתה שמח (רגע, שמחה זו תחושה, לא?).

ההתנשאות היא בגישת ה"אנשים לא יודעים מה טוב בשבילם והם מצביעים למי שפוגע בהם".
הלנת שכר 248153
אתה מייחס לי דברים שלא כתבתי וגם לא התכוונתי אליהם. זה מיותר.

שמחה זאת אכן תחושה. כמו גועל. אתה רואה איזה יופי זה כשחושפים רגשות: אתה נותן אמון, ומקבל אמון בחזרה. זאת אותה הדדיות שכה אוהבים כאן באתר.
הלנת שכר 248156
אם טענתך שונה מהטענה שניסחתי, אני לא מבין מדוע אתה נעלב.

קצת איבדת אותי עם עניין האמון: איזה אמון הענקת, ואיזה לא קיבלת בחזרה?
הלנת שכר 248160
לא נעלב.

הסבר: אתה הענקת אמון, ושיתפת אותי בתחושותיך (גועל). אני החזרתי לך באותה מטבע, ושיתפתי אותך בתחושותי (שמחה).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים