בתשובה לחשמנית על מונית, 26/09/04 16:02
על מבחן התוצאה 249092
"א.ס. ניל, כשהקים את "סאמרהיל"', ב-‏1921 דגל בגירסה קיצונית למדי, והיו שטענו - פרועה מאוד - של מתן חופש מוחלט לתלמידים בבחירה בכלל ובבחירת נושאי הלימוד בתוך כך... כתוצאה ממדיניות זו יצאו מביה"ס הנ"ל בוגרים שלא ידעו קרוא וכתוב."

דווקא הפוך, וזו אחת הטענות שהועלו נגד ניל: הוא העניק חופש מוחלט לתלמידים בתוך שטח סאמרהיל, אבל הכיתות התנהלו באופן שמרני למדי, בהוראה פרונטלית רגילה, ולפי נושאים המותאמים לבחינות הבגרות (A levels) באנגליה בלבד.
המסקנה לגבי תוצאות מדיניות זו שגויה גם משום שהיא מבוססת על עובדות שגויות וגם כשלעצמה. להיפך, הישגיהם של תלמידי סאמרהיל עמדו בממוצע המקובל ולמעלה ממנו. למעשה, מוזר לשמוע אותה חוזרת פעם נוספת – בלי שום בסיס עובדתי – במיוחד לאור העובדה שמשרד החינוך הבריטי ניסה לפחות חמש פעמים לסגור את סאמרהיל בטיעונים כאלו (בפעם האחרונה, בשנת 1999) ונכשל בכל פעם, בין השאר משום שהטיעונים היו פשוט שקריים. ניל עצמו נאלץ להתגונן בפניהם פעם אחר פעם בספריו (בעברית, אלו בעיקר "הילד החופשי" ו"סאמרהיל").

ייתכן שהאגדה האורבנית הזאת צמחה בעקבות האדישות המופגנת של ניל למתמטיקה ולמדנות כשהיא לעצמה (אף שהוא עצמו היה למדן באופיו וככל הנראה "סופר מודחק") ובמיוחד ל"לימוד באמצעות משחק."

מצד שני, בהנחה שכמה עשרות ספרים שקראתי בנושא אינם מכילים את המידע החדש ביותר על הנידון, אשמח אם תוכלי לתת הפנייה לספר כלשהו (באינטרנט או סתם בהפנייה) המצביע על עובדות חדשות אלו שאינני מודע להן.
על מבחן התוצאה 249122
אלה אינן עובדות חדשות אלא ישנות מאוד. אני נוטה להאמין - בזהירות הראויה - כי מאוחר יותר נעשו לסאמרהיל "מתיחות פנים", במסגרת פעולות יחס"צ, ובמסגרתן אולי נמחקו אירועים שונים, ואולי אף נעשה מאמץ אמיתי לשנות את אופיו של ביה"ס.

למעשה, גם באתרים המציגים את הסאדברי'ז, בניו הרוחניים של ביה"ס הנ"ל (אינני בטוחה שאכן כך. זה נכון להגדיר - "בניו הרוחניים"?), קשה למצוא אינפורמציה של ממש ואין בהם אלא את אותם דברים קצרים ו"יצוגיים" מאוד - דמוקרטיה, שיתוף התלמידים וכו' (אבל לא בדקתי בקפידה).

הספר אליו התייחסתי היה מאוד ישן כבר כשקראתי אותו - וקראתיו מזמן. אינני סבורה שאצליח למצוא אותו, אבל אולי אמצא חומר אחר - ואינני מאמינה שזה יהיה בגוגל אלא בוודאי בספרים ישנים.

אגב, באותו ספר הובא איזשהו קטע ראיון עם ניל, בו סיפר על נסיונות ההתמודדות של הצוות עם בעיות השינה של התלמידים (נראה כי חלקם נפלטו ממסגרות אחרות, וחלקם - אולי חלק גדול מאשר במקומות אחרים, היו מוגדרים כיום, ככל הנראה, כ"היפראקטיביים". אולי באמת מדובר בשנים הראשונות).

על כך ענתה לו אותה גברת עצמה שאותה ציטטתי, כי אילו היו הילדים יודעי קרוא ואף היו רוכשים הרגלי קריאה שגורים - היו קוראים במיטתם - נוהג נפוץ ומקובל - והדבר היה מקל עליהם את ההירדמות.

איכשהו, אני מתקשה להאמין כי שיח ציבורי-פומבי מסוג זה (לא פנים אל פנים, אבל בהחלט מה שנראה כחלק משיח ציבורי-פומבי) - לא היה אלא "אגדה אורבנית".
על מבחן התוצאה 249151
קשה מאוד לשפוט על פי מידע כה כללי. ידוע לי על ספר שנקרא "סאמרהיל בעד ונגד" שפורסם בעברית ושבו נכללו מאמרים של תומכי הרעיון וכן מאמרים המתנגדים לו בחריפות, כולל סוגים של מה שניתן לכנות "דיסאינפורמציה." הרבה מן הדברים באו גם כתגובה להצהרות של ניל כמו "אני מעדיף שסאמרהיל תיצור מטאטא רחובות מאושר מאשר ראש ממשלה נוירוטי" (ר' כאן: http://www.summerhillschool.co.uk/pages/school_polic...)

לגבי הראיון עם ניל: מאחר והוא נערך מן הסתם לפחות לפני חמישים שנה (ניל מת בשיבה טובה בשנת 1973) קשה לבדוק את הדברים כעת. סאמרהיל שימש אז – ובמידה מסוימת גם היום – פליטים של בתי ספר רגילים וסביר להניח כי מספר הילדים שהגיעו אליו בעקבות בעיות כמו דיסלקסיה, היפראקטיביות, וכדומה היה גדול למדי. נוסף על כך, בגלל מדיניות הקבלה הפתוחה שלו (בבתי ספר של סאדברי מקבלים רק ילדים צעירים ואחרי סינון ראשוני למניעת קבלת ילדים בעייתיים או אלימים, ר' כאן: http://sudval.org/01_abou_09.html) מתקבלים לבית הספר לפעמים גם ילדים מבוגרים למדי ולעתים, מבוגרים מדי כדי להפנים את המסגרת. רבים מה"כשלונות" של סאמרהיל הם עם ילדים בני 14 או 15 שהגיעו למקום ושהו בו זמן לא רב.

כאמור, קשה מאוד להתייחס לדברים בלי שיעמוד לרשותנו מידע קונקרטי כלשהו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים