בתשובה ליהודי מאמין, 27/09/04 21:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכל זה יש דבר אחד נכון : האנטי דתיים הקיצוניים ביותר אלו שמתנסים בכל דבר ובכל פרברסיה שניתן להעלות על הדעת הם גם אלה שאחוזים גבוהים מתוכם חוזרים בתשובה והופכים לפנאטים מהצד השני . ולא רק ביהדות גם באמונות אחרות . אורי זוהר הוא רק אחד מני רבים . אפשר להסביר את זה בכך שטיפוסים מסוגו של זוהר אחרי שהתנסו בכל דבר אפשרי בצד החילוני מחליטים לבסוף לנסות גם את הצד השני ואת מה שהוא יכול להציע. וככל הנראה יש קירבה בין שני סוגי הקיצוניות עד כמה שזה מוזר. לעיומת זאת חילונים שהם מתונים באורח חייהם וגם בדיעותיהם ואינם נוטים לקיצוניות מכל סוג רק לעיתים רחוקות חזורים בתשובה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לי תמיד זה נראה שטיפוסים ''קיצוניים'' הם כאלו שלא טורחים להקדיש חשיבה רבה או ביקורת עצמית לדברים שעליהם הם מדברים, ועושים את מה שהם הכי נהנים ממנו. אלו בדיוק הטיפוסים שהייתי מצפה שיחושו בשלב מסויים ''ריקנות'' ויקנו את השטויות שאומרים המחזירים בתשובה. פאנאטיות היא תכונה של האדם. השאלה במה הוא מאמין בפאנאטיות היא רק משנית, ונתונה לשינויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודעת לגבי יהודים חילוניים או נתונים בארץ. הסטטיסטיקות בארצות הברית מראות שלאנשים שגדלו במשפחות זיקה כלשהי לדת יש הרבה יותר סיכויים להילכד ברשתן של כתות דתיות קיצוניות או להפוך לנוצרים פונדמנטליסטיים - מאשר לאנשים שהתחנכו על ברכי דת מסוימת, או אפילו היה להם קשר רופף לדת. זה בדרך כלל מוסבר בזה שאותם אנשים מעולם לא למדו להכיר גבולות דתיים: מה מקובל ומה לא, איך להתמודד בחיים היומיומיים עם "אמת אבסולוטית" בצורה בריאה וכולי. אנשים כאלו יקחו את הדת "עד הסוף". (אני אנסה למצוא את הקישור לנתוני המחקר. זה היה לי בפייבוריסט איפשהו). לגבי "ריקנות" - אני חושבת שכל אדם מרגיש אותה בשלב מסוים בחיים ובמידה מסוימת. אני לא בטוחה שיש קשר ישיר בין הרגשת ריקנות או חוסר טעם בחיים לבין אימוץ עמדה דתית קיצונית. (אולי זה שילוב בין ריקנות לבין צורך במסגרת חיים מסודרת ומובנית שלא מצריכה יותר מדי אחריות אישית או חשיבה עצמאית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים. (אגב, הכוונה הייתה "שגדלו במשפחות *ללא* זיקה כלשהי לדת", נכון?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, ללא זיקה. תודה על התיקון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך בריחה גדולה ומחפירה יותר מאחריות אישית מאשר להיות חילוני ,שכן החילוניות ,באופן הכרתי ותת הכרתי היא פונקציה של חוסר יכולת להתמודד עם הציווים האלוקים המחיבים בכל עת ובכל שעה נתונה,חולשת אופי הנובעת מהצורך הפסיכולוגי לחופש מוחלט ללא פחד שאענש על מעשי וללא מצפון הם הגורמים לאדם לשכנע את עצמו שאינו מאמין ובכך הוא גונב את דעת עצמו-אין לך דבר לא אחראי יותר מאשר לדבר ולחשוב ולראות ולעשות מה שרוצים בלי חשבון של אסור ומותר,בלי חשבון של שכר ועונש,ולכן-האדם הדתי הוא זה שלוקח אחריות אישית בכל רגע מחייו על כל דיבור,מחשבה ומעשה שלו ֹ-אם הם נכונים או לא,הוא היחיד שמתמודד ועושה חשבון נפש וביקורת על כל דבר ודברֹ-ולכן אל תנסי להפוך את היוצרות בדברי הבל וריק,וכן לגבי מחשבה עצמאית-אין לך דבר קל ונוח יותר מאשר לחשוב באופן עצמאי',כל אויל וטיפש יכול לחשוב באופן עצמאי ואין פה שום התעלות והקרבה כלל,ההתעלות היחידה היא לדעת מה מותר ומה אסור לחשוב-כפי ציווי הבורא,ולהתמודד עם זה ולהילחם עם המחשבות הרעות ולגרש אותן בכל עת ורגע שהן עולות,וגם מהתמודדות זו בורח החילוני,לסיכום העניין-החילוניות היא בריחה אחת גדולה מהתמודדות ולקיחת אחריות אישית על כל מעשה הנעשה תחת השמש | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 435954 מקומה בדיון 2817, והתשובה המתאימה לאדון המוכיח בשער היא, כמובן, התשובה הראשונה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |