בתשובה ליוליוס, 07/06/01 23:30
אי אפשר לנצח (3) 25203
אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים שכבר כתבתי. אפשר להוציא את הדברים מהקשרם ולהפוך אותם ל''מתמטיקה של אבידות'', אבל צריך כמות נדירה של קנטרנות כדי לטעון שגם הכניסה ללבנון היתה טעות וגם היציאה ממנה היתה טעות. אם הכניסה היתה טעות, אז היציאה בוודאי היתה מהלך מבורך ורצוי. נקודה. אף אחד, אפילו לא אהוד ברק ובטח לא אני, לא טען שהיציאה מלבנון ''מחקה את כל מה שהיה בדרך'', אלא רק שהיא היתה מהלך נכון. היה טוב יותר לכולם אם הוא היה מתבצע שנים רבות קודם לכן, אבל מוטב מאוחר וגו'.

לגבי תושבי הצפון, דווקא הם לפי דעתי (לא שאלתי) די מרוצים מהשינוי במצבם בעקבות היציאה מלבנון. אני מאמין שרוב אלה שהתנגדו ליציאה בשעתו לא מתגעגעים לקטיושות ולא מתגאים היום בעמדתם דאשתקד. על הקביעה שהחללים בלבנון (למעלה מאלף, להזכירך) הם ''ילדי שמנת של ארבע אמהות מתל אביב'' אני בכלל לא מתכוון להגיב. יש לדעתי גבול כלשהו לכמות הליחה שיכול אדם לגייס כשהוא יורק לבאר ממנה הוא שותה, והקביעה שלך עוברת את הגבול הזה בגדול ולא ראויה לשום התייחסות.
אי אפשר לנצח (3) 25205
לטעון שמי שמסכים שהכניסה ללבנון היתה טעות חייב גם להסכים שהנסיגה היתה דבר טוב רק מראה שכנראה אפילו לא ניסית להבין את מה שאני כותב.
קבלת החלטה כמו על היציאה מלבנון צריכה להתעלם מהשאלה האם היה נכון להכנס לשם לפני 18 שנה. התמונה כל כך השתנתה מאז שהשיקולים צריכים להיות שונים לחלוטין. כשנכנסו זה היה על מנת להאבק באש"ף ולנסות להפוך את לבנון למדינה החיה עמנו בשלום. כשיצאנו - הארגון המרכזי שנלחם נגדנו הוא ארגון שיעי פונדמנטליסטי שמבקש לשחרר את ירושלים. אני עדיין מבקש ממך לקרוא את שתי תגובותי למאמר של ערן בלינסקי.
אם הפסקה הראשונה הראתה שאתה סצם לא מנסה להבין מה אני כותב הרי המניפולציה שעשית לדברי בפסקה השניה ממש מחרידה - לא טענתי שההרוגים בלבנון הם ילדי השמנת של ארבע אמהות אלא שארגון ארבע אמהות קם על מנת להגן על ילדיו, תוך התעלמות מגורל ישובי הצפון ומגורל אנשי צד"ל. בין שתי הקביעות ישנו הבדל תהומי, שרק ציניקן (או רשע) מסוגל להתעלם ממנו.
עזבו את תושבי הצפון 25274
אין לי הרבה מה לחדש בדיון, אז אני לא, אבל בנושא התנגדותם של תושבי הצפון לנסיגה - הרשה לי לערער על קביעתך.
באופן כמעט מפתיע, תושבי הצפון אינם שונים מהותית מתושבי תל אביב. למרות שהתל-אביבים לא ממש יודעים זאת, אבל גם אנחנו (רובינו לפחות), מהלכים בשתי רגליים על הקרקע, רואים מדי פעם סרט כזה או אחר, טרודים בבעיות פרנסה, וגם - לא יאמן - מחזיקים בדעות פוליטיות כאלו ואחרות. חלוקי הדעות הפוליטיים (כולל בשאלת הנסיגה מלבנון - כאשר שאלה זאת היתה אקטואלית ורלוונטית) הקיימים בחברה הישראלית, הצליחו לעבור את הפקק של מחלף פולג והגיעו גם לגליל.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים