בתשובה ליובל רבינוביץ, 09/10/04 23:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לפי החשבונות שנעשו על סמך הגילאים של האנשים המתוארים בתנ"ך, ועוד כמה חשבונות, זהו הזמן שבו נוצר האדם הראשון. הדרך שבה אני מבינה זאת היא שאז נוצר האדם שההיסטוריה שלו רלבנטית למציאות שלנו. עד אז יתכן שהיה אדם מסוג אחר. אולי בלי "צלם אלוקים" של הרצון החופשי והבחירה המוסרית, המבדיל אותו משאר החיות. אגב, אני לא *מאמינה* באבולוציה. זוהי כרגע הנחת עבודה נוחה מבחינה מדעית. היא גם לא מחייבת שום דבר מיוחד מבחינה ערכית או מוסרית כך שבודאי אין לי התנגשות אתה. אם למשל ימצא מישהו שיוכיח שסטטיסטית, ההתפתחות של המציאות הקיימת, לפי ההנחות של מוטציות אקראיות, וסלקציה של אלו המעניקות מותאמות גבוהה יותר לנושאיהן, אינה אפשרית, אני לא אפול מהכסא. מדעית ואנושית אני מסוגלת להשאר בעמדת ה"לא יודע" בנושא הזה. מבחינה מדעית, "מהי מטרת היקום" או "האם כיס של קנגורו נוצר באופן מטרתי" אינן שאלה שניתן להתייחס אליהן. הדרך בה מדע יכול לעבוד היא הדרך הסיבתית מכניסטית (לפחות עד כמה שאני מבינה אותו). זה כמובן לא אומר שליקום אין מטרה או שהדברים היחידים הקיימים במציאות הן סיבות מכניסטיות. זה פשוט מחוץ לדיסציפלינה המדעית. לכן זה שהמדענים מתייחסים לתאורית האבולוציה העכשווית, כאל הנחת עבודה, לא הופכת את זה לנכון מבחינת האמת האבסולוטית, וגם לא הופך את זה ל"אמונה" שלהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת ["ש]אני לא *מאמינה* באבולוציה. זוהי כרגע הנחת עבודה נוחה מבחינה מדעית" - האם לא ניתן להגיד את זה על כל תיאוריה של המדע, באופן כללי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זוהי המוגבלות של המדע. אי אפשר ל*האמין* בו ועדיין להשאר מדעי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בעצם אין זו מגבלת המדע אלא "כוחו", או אם תרצי "עוצמתו" כמושג שהוא פחות פיזיקלי, כי האמונה אולי מציבה חסם עליון בפני המחשבה. מצד שני, ישנן אמונות שהן כל כך רחבות וכלליות שאם בכלל הן מהוות "חסם", הרי שאו שהוא לא משחק תפקיד פרקטי, או שהוא בעל גמישות גבוהה ביותר. הכוונה היא שאם ניתן ליישב מחשבות דתיות שונות *בהתאם* לתאוריות מדעיות (כמו הנסיון להסביר 6000 במונחי 15 מליארד), אז אין אולי שום בעית דת-מדע, ונשארת רק מערכת של קודים התנהגותיים. במקרה כזה, קל כנראה להראות שהדת משתרכת בעקבות המדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דת ומדע זה שני דברים שמתכוונים למטרות שונות לחלוטין. הדת כוונתה מוסרית ערכית, ומטרתה תיקון העולם האנושי כשההתייחסות העיקרית היא אל תודעת האדם. המדע מטרתו להבין את המערכת הפיזית הסובבת אותנו (ובתוך זה גם את האדם), ולשפר את חיינו, אולם ההתייחסות העיקרית היא אל המצב והתנאים הפיזיים. אם אשתמש במשל הידוע - הדת מתייחסת לשאלה לאן נוסע האוטובוס, והמדע שואל איך האוטובוס נוסע. הדת לא משתרכת בעקבות המדע, הם פשוט לא הולכים באותה דרך, כי הם לא מתכוונים להגיע לאותו מקום. מי ש''מאמין'' במדע מחטיא את המטרה של המדע, ומי שרוצה להוכיח את אמיתות האמונה באלוקים בשיטה מדעית גם כן מפספס. מבחינת הגמישות של האמונות הדתיות וההתאמות השונות, הרי יש כאן את תסמונת הגננת. סיפור הבריאה הפשוט, שאותו מסבירה הגננת לילדים בגן, בוודאי אינו ''מעשה בראשית'' שאסור ללמוד אותו עד גיל ארבעים. הגמישות קיימת בנושא הזה מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהי "אמת אבסולוטית"? לדעתי, אין דבר כזה, לא היה ולא יהיה לעולם. יש עובדות שאפשר או אי אפשר להוכיח, ויש האמת של כל אחד מאתנו, אבל לא אמת אחת מוחלטת המתאימה לכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, והטענה הזאת היא כן "אמת אבסולוטית"? :) אני חולקת עלייך בעניין זה. לדעתי יש אמת אבסולוטית. העניין הוא שההבנה שלנו מוגבלת לחושים הפיזיים, ולמאפיינים האישיותיים של כל אחד, דבר זה הגורם לנקודת מבט סובייקטיבית על האמת. מכך שיש אנשים עם סובייקטיביות שונה, יכולות להיות תפישות שונות של אותה אמת. אבל על אף זאת, כיון שאנחנו בני אנוש השותפים בהרבה תכונות ומגבלות הרי על אף הסובייקטיביות, אנו יכולים לתקשר בינינו ולעזור אחד לשני לטפס עוד שלב בדרכו אל האמת. אני חושבת שאדם יכול להתאמץ ולזכך יותר את ה"סובייקטיביות" שלו כדי שהיא תהיה "שקופה" יותר ומסוגלת יותר לקליטת האמת. בכלל, האמת לא צריכה "להתאים" לנו. היא צריכה להיות. זה אנחנו שצריכים להתקרב להבנתה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |