בתשובה לטלה בר, 10/10/04 6:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי אני לא לגמרי מבינה את מה שאמרת. כפי שאמרתי קודם ה''אקראיות'' היא מושג אנושי שמקפל בתוכו את ההודאה במוגבלות ידיעתו של האדם. מבחינה אוביקטיבית, כל מציאות היא דבר מחוייב מהמציאות הקודמת לה. כלומר לו היינו יכולים לדעת הכל על כל מולקולה ביקום, הרי היינו יודעים מה יקרה ליקום בדיוק ברגע הבא, ובזה שלאחריו וכו' (במגבלה של רצונו החופשי של האדם, שאני מאמינה שמהותו אינה מולקולרית..) כך שמושג האקראיות הוא בעצם הודאה במוגבלותו של האדם, שמוצא דרכים (סטטיסטיקה), להתמודד עם חוסר ידיעתו. אני לא מבינה מה במושג הזה סותר את הדת, ולמה צריך שהדתיות תפריע למחקר המדעי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דבר אקראי ברצונו החופשי של האדם, שאיננו שונה - לפי ההגדרה שלך - בתלות שלו בנסיבות, כפי שהסברת את התלות של כל אירוע בנסיבות שהביאו אליו. אז בסדר, נאמר שאין שום דבר אקראי בעולם - אבל אצל האדם הדתי אין אקראיות מסיבה שונה לחלוטין מהתלות בנסיבות, והיא ש"הכול נעשה בדברו" - את יכולה להיות דתיה בלי להאמין באימרה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה את חושבת שאני לא מאמינה בזה? הרי הוא "סיבת כל הסיבות" ו"עילת כל העילות". ה"נסיבות" זה מה שהוא יצר ותכנן. גם ההתגלגלות הסיבתית נעשית ב"דברו". הוא הרי הסיבה הראשונית לכל הדברים. אם השאלה שלך היא האם הוא אינו יכול להתערב, ללא תלות בסיבות ובנסיבות ולכוון דברים כרצונו, הרי הוא יכול. אבל הוא ברא את סידרי העולם כדי שהם יהיו. אני לא מצפה להנהגה ניסית גלויה כלל וכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שאינני מאמינה בקיומו, איני יכולה לשאול שאלה כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה מענינת, אולי. ל-"להאמין" יש נסמך, אובייקט, משהו בו מאמינים. ז"א צריך לדעת מהו אותו משהו בו מאמינים. אם כך, האם ניתן להאמין במשהו אותו לא ניתן לדעת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ה''אמונה'' זקוקה לאובייקט, אבל לא מחייבת ''ידיעה'' שלמה של מהו אותו אובייקט. ניתן להאמין כי הארץ שטוחה ויושבת על גבי שלושה צבים סגולים, ואין צורך לשם כך לדעת מה שמם של הצבים, כמה ריבועים בשריונם, האם התפריט שלהם מכיל חסה, למון גראס, גראס בלבד, והאם הם יכולים לגור בבית שאינם יכולים להרימו. הפלפול על הצורך בהבנה מלאה של ה''מואמן'', תמיד התמיה אותי, ועוד יותר מכך, מאחר שדומני שחלק מה''הוכחות'' לקיום האל טוענות שלולא היה קיים, לא היינו יכולים לדמיין אותו או לחשוב על יכולת קיומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה ''אולמנתי'' בתגובה הקודמת, אז אני מתקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה סופיזם. אני לא מאמינה ביישות המכונה אלוהים שבקיומה יש אנשים שכן מאמינים - כלומר, לדעתי, אין אלוהים ולא יכול להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיפלת פה בתגובה אחת שני רעיונות מנוגדים. "אם היינו יודעים כל מולקולה וגו"' - דטרמיניזם. זו אינה עובדה או תיאוריה מבוססת. יש שמאמינים בנכונות הדבר, ויש שלא. "רצונו החופשי של האדם, שאני מאמינה שמהותו אינה מולקולרית" - היפוך הדטרמיניזם. האמונה שקיימת כאוטיות מסויימת במערכת המציאות, כך שאם נתחיל פעמיים מאותה נקודה בדיוק, יתפתחו שני קוי מציאות שונים. שתי צורות עתיד שונות, ללא קשר לרמת הדיוק או החישוב שלנו. הקביעה כי האל יודע הכל, מבליעה בתוכה את הדטרמיניזם במבט ראשון. אבל אפשר לנסות להסביר כיצד מחשבת האדם היא כאוטית ולמרות זאת האל יודע את העתיד. אני יכול לחשוב על שני הסברים: 1. האל אינו יודע את העתיד, אלה את כל ה"עתידים" האפשריים, והוא עצמו יישות רב-מימדית, ובעצם קיים במקביל במציאויות שונות, כך שעבורו אין משמעות לעתיד שמתממש בפועל מנקודת המבט שלנו. 2. האל יודע את הגורמים הכאוטים שהם מעבר לתפיסה האנושית (ויכולת המדידה או החישוב האנושיים). בשני המקרים מדובר באלוהות טרנסצנדנטלית במובהק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רצונו החופשי של האדם, שאני מאמינה שמהותו אינה מולקולרית" - הייתי אומר שיש כאן הרבה יותר מא-דטרמיניזם כיאוטי: יש כאן, לפחות, "בחירה" מודעת באיזה משני קווי המציאות תתפתח המערכת. כאוטיות, כשלעצמה, יכולה להיות א-דטרמיניסטית, אך מקובלת לחלוטין על המדע: פעם האלקטרון יבחר ימינה, ופעם שמאלה. הרצון החופשי ה"לא מולקולרי" לוקח את זה הרבה יותר רחוק - ולכן גם אמור ליצור סתירה חזקה יותר בין קיום הרצון החופשי (והאמונה בו), לבין התקדמות פיזיקלית גרידא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני אומר "כאוטיות" אני מתכוון א-דטרמיניזם, וברור לי לחלוטין שזו אפשרות מקובלת עפ"י המדע. על כך מבוססת התגובה שלי לניצה: דטרמיניזם וא-דטרמיניזם שתיהן אפשרויות שכרגע אין האדם יודע איזו מהן היא האמת, וכרגע נמצאות יותר בתחום של "אמונה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן שני רעיונות מנוגדים, ולכן סייגתי את הרצון החופשי של האדם, בתוך הקביעה שהעולם מחוייב להתנהג בדרך מסויימת. אם נתייחס להתפתחות העולם, הרי עד להווצרותו של האדם הבוחר, העולם היה דטרמיניסטי. ה"אקראיות" עליה מדברים בתאורית האבולוציה, אינה נובעת מבחירתו של האדם הרי האדם הוא רק בשלב האחרון של התהליך. ההפך של ה"אקראיות" האבולוציונית הוא "מכוונות". כלומר- אם כדורי בילירד הגיעו למצב של משולש על ידי כך שמישהו הניח אותם על הלוח בצורה הזאת בכוונה- התהליך הוא מכוון ומטרתי. אם הם הגיעו לכך בדרך אקראית, כלומר נזרקו על הלוח ו"במקרה" הגיעו לצורת משולש זה תהליך אקראי, לא מכוון. אבל "מנקודת מבטם" של הכדורים זה כמובן לא אקראי. אם הם הגיעו לצורה של משולש, הם היו *חייבים* לעשות זאת מהשניה שנזרקו ללוח. זה שאני רואה כדורים מתגלגלים לצורת משולש לבדם, בלי שידיים יניחו אותם (כלומר בלי שיש התערבות ניסית ברורה), לא מחייב שהתהליך לא היה מטרתי, אפשר שמי שזרק אותם ללוח מההתחלה, כוון אותם להגיע לצורת משולש. כך אפשרי שהתנהגותם של הכדורים, שלי, כאדם מוגבל, נראית כאקראית, היא בעצם מכוונת לגמרי. וכן, האלוקים שלי הוא טרנסצנדנטי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |