 |
|
 |
||
|
||||
 |
המונח שחסר במאמר ל''טלאולוגיה אובייקטבית'' הוא ''טלאונומיה'' - מונח אותו טבע הביולוג ארנסט מאייר כדי לעזור לביולוגים שלא ליפול במלכודת השפה הנובעת מההסתכלות שלנו לאחור (ולא לפנים) על תהליכים אבולוציונים. בעקרון, אני חושב שזה לב המבוכה - ההסתכלות לאחור גורמת לטבע להראות תכליתי. אם היינו מסוגלים ''להביט לפנים'' לאורך מליוני שנים ולראות את ההתפתחויות ההדרגתיות (בין אם בקפיצות קטנות ובין אם בקפיצות גדולות יותר, אליבא דגולד אא''ט) היה לנו הרבה יותר קל להשתחרר מההסתכלות התכליתית על הטבע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתגובה שלך מתייחסת לאחד מהדברים העקריים בהם בואוסמה ניסה לגעת - השפה (ד"א, גם בשני המאמרים האחרים שלו השפה, או יותר נכון השימוש בשפה משחק, תרתי משמע, תפקיד מרכזי). אולי הוא רומז לאותו עניין שהעלית, במשפט הבא: "אתה זוכר שהמשורר בלייק כתב על אפאבא, ואני אמרתי 'הם'. שמא יש לך מילה מיוחדת לכך. לבטח אינך מתכוון שישנן מטרות, אלא שאלו אינן המטרות של אפאבא וגם לא של הקנגורו. אתה כאילו als ob לא התכוונת למה שאמרת." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק! אני מוצא בשנה האחרונה שהשפה, או יותר נכון, המילים, ממלאת תפקיד חשוב בעיצוב המשמעות. נכון שהמשפט הזה נראה טריוויאלי במבט ראשון, אבל אני מתכוון למשמעות הדיונית של המילים. ניקח דיוני דתיים-חילונים למשל. מילים כמו "טרף", "גוי" וכו' נושאות איתן משמעות שלילית שלדעתי נטבעת בנו כבר בילדותנו, מה שמעניק "נקודות ויכוח" למתדיין הדתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זו "נקודת ויכוח" מבחינתך ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משהו שניתן למדוד, אלא תחושה של איזה צד משכנע יותר בטיעוניו. כאמור, הבעיה בויכוחים הללו היא שאנחנו, כישראלים יהודים, מגיעים עם מטען שפה תרבותי שלילי ביחס למילים כמו ''טרפה'' או ''נבלה'' או ''גוי'' שלא קל לנו, גם בצורה מודעת, להשתחרר ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו. "נקודת וויכוח" זאת השתיקה הקצרצרה שמשתררת אצלך כשהצד השני אומר משהו שמביא אותך במבוכה מחשבתית. המבוכה אכן יכולה להיות בשל האמת בטענה, אבל הרבה פעמים מדובר ב"מטען" ריגשי של הטענה ("רגע, אז במה אתה *יהודי*?" או, "ככה חשבו *המתייוונים*", או לחילופין, "מה, אתה לא אדם *רציונלי*", "קודם כל, בואו נבהיר, אתה בעד *חופש*?"). הקונוטציה של המילה משאירה אצלך מועקה ברגע הראשון, בשל משקעים חינוכיים ( מי אינו חפץ להיות רציונלי, ורודף חופש, ומי לא למד שהמתיוונים היו הרעים?). המועקה הזאת יכולה לגרום לך לסייג את דבריך ( בוודאי שאני *רציונלי*, אלא ש...) ולהכנס למגננה, למרות שבעצם לא נעשה כאן יותר ממניפולציה רגשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאפשר להראות את בעיית ה"הסתכלות לאחור", על ידי, למשל, התבוננות בעלילה של סרט על מישהו (אפילו אמיתי) שזכה בלוטו. אם ננסה להבין איך הטבע מתנהג לפי סרט זה, נראה ששרשרת מקרים מוזרה ומעוטת הסתברות, הביאה את אותו פלוני לזכייה המיוחלת. אם נניח לרגע בצד את העובדה שפלוני זה *נבחר* א-פריורית כזוכה, אנו עלולים לחשוד שמישהו כיוון את כל פעולותיו בדיוק אינסופי (אלוהי?) כדי להביאו לזכייה הנכספת והבלתי מסתברת. בעצם, להסתכל על מין ששרד מיליוני שנות אבולוציה, זה כמו סרט רק על הזוכים. אגב, לארי ניבן בספרו "עולם טבעת", דווקא מצרף לצוות ספינה מישהי שנולדה בעקבות רצף זכיות מעוט הסתברות ביותר של מספר דורות קודמים לה1. הוא דווקא טוען, שאי לכך היא נושאת תכונה אינהרנטית של "מזל", שאמורה לסייע לה - ומכאן לשאר חברי הצוות - גם בהמשך חייה העתידיים. 1 אאל"ט, יש שם משהו כמו הגרלה למי מותר להביא ילד נוסף מעל למכסה, והיא התוצר של שרשרת כזו, אבל אני ממש לא בטוח. בכל מקרה, תכונת המזל שלה היא לבטח המייחדת אותה בצוות הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תרגיל רמאות מפורסם שהולך ככה: שלח 1024 מכתבים לאנשי עסקים שונים, במחציתם צפי שמניה כלשהי תעלה ובמחציתן צפי שהמניה תרד1. כעבור שבוע, שלח ל512 האנשים שעבורם הניחוש הצליח מכתבים עם פרדיקציה דומה , וכולי. כעבור עשרה שבועות, פנה ליחיד שקיבל ממך עשר מכתבים מדוייקים ובקש ממנו 10000 דולר תמורת התחזית הבאה. 1 ומה קורה או המניה לא משתנה? אז תוותר על עניין הרמאות ותעבור לפילוסופיה, יש לך נטיה טבעית לנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לשבח על האנלוגיות. ועל מזל היה לנו פעם מאמר של אבי עבודי: דיון 1671. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |