שנה אחת אחרי 252547
איך מסכמים שנה?
איך הייתי כותבת מכתם אישי כזה היום?
אין לי מושג, אלו שאלות מורכבות.

מהצד הטכני הושגה השנה התקדמות לא רעה, לא מעט עננים התפזרו והפתרון להקמת ההוסטל באמצעות קבוצת ההורים שעליה אני נמנית נראה *כמעט* בהישג יד.
ואולי בטווח של כמה חודשים ניתן יהייה לברך על המוגמר.

ברמה האישית עברנו שנה קשה. ההתבגרות אינה קלה אצל אוטיסטים ונדרשה הערכות מחודשת גם במישור התרופתי, ארנוני עדיין מתנדנד בין מצבי הרוח התקפניים לטבעו המולד הנחמד ואני מיטלטלת ביחד איתו, מתוך תקווה להגיע לאיזון כימי יעיל יותר.
הבירוקרטיה שכרוכה בהעברתו ממסגרות של ילד נכה לבוגר - עדיין לפני, המוסדות המטפלים אינם טורחים להקל על אלו שבמילא כל כך קשה להם.

נדמה לי שהייתי כותבת גם היום משהו דומה: מסמך אישי שמוכתם בהמון אהבה , המון דאגה, בדיבור מתוך עמדה של פתיחות, וכאב. זהו. ועם זה צריך להמשיך.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים