בתשובה לידידיה, 13/10/04 11:19
וגם (כמעט) בוועדת הכספים 252840
נדמה לי שהצבעות אי האמון מתיחסות בשיטה הנכחית לממשלה אן-בלוק ולא באופן פרטני לעומד בראשה (שהוא, לפחות בתאוריה, עניין פנים מפלגתי). עד כמה שזכור לי, בשיטה הישנה (שאיני יודע אם הושבה על כנה במלואה) הנוהל היה שהנושא מגולגל לפתחו של הנשיא, והוא רשאי להחליט אם לפזר את הכנסת או לתת צ'אנס למישהו אחר.
וגם (כמעט) בוועדת הכספים 268160
בשיטה החדשה הכנסת, בהצבעת אי האמון, צריכה להחליט גם על האדם שימונה להרכיב את הממשלה הבאה. כלומר, תפקידו הזה של הנשיא נלקח ממנו.
העומד בראש הממשלה אינו עניין פנימי של אף אחד. הוא נקבע ע"י הנשיא (בהמלצת המפלגות) לאחר הבחירות, ובשיטה החדשה, נקבע על-ידי הכנסת לאחר הצבעת אי אמון בראש ממשלה מכהן. מפלגה, או ממשלה, לא יכולה להחליט יום בהיר אחד להחליף את ראש הממשלה, אלא באמצעות התפטרות של ראש הממשלה, הוא הצבעת אי אמון בממשלה. והיה והתפטר ראש הממשלה, ימונה אדם חדש לנסות ולהרכיב מחדש את הממשלה ע"י הנשיא, שוב - בהמלצת המפלגות בכנסת. כך, למשל, תחת הסכמי הרוטציה של ממשלת שמיר-פרס (84-88), הממשלה התפטרה ב-‏86', ועל פרס הוטל "להרכיב מחדש" את אותה הממשלה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים