בתשובה לאורן, 13/10/04 21:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התיאוריה שלך ברובה עוסקת לא במעשיו של שרון בקשר לתכנית ההתנתקות, אלא בניתוח דעותיו הידועות מתמיד, וההשערה שהוא כלל לא שינה אותן אלא פנה לביצוע תרגיל כל שהוא עקב לחץ חיצוני. אני, כמובן, חולק גם על כך. שרון היה איש הביצוע העיקרי של מנחם בגין בעת פינוי ימית ולכן ברור שכבר מזמן אינו שולל "נסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים". את דעתי זו על שרון הבעתי באייל החל משנת 2000 כשהתפרסם מאמרי "גנרלים כמדינאים", וחזרתי עליה כשהתמודד בבחירות מול ברק וחשבתי שאין הבדל בין השקפות שני האישים, וגם כשהתמודד לאחרונה מול מצנע, וכתבתי ששניהם יפעלו בדיוק באותה צורה (1), וגם בעוד מקומות. אבל בניגוד לבעלי התיאוריה הזאת גם באייל וגם ב. מיכאל מחוץ לאייל, אתה לא מסתפק בכך, ומנסה גם להתמודד (כפי שבאמת צריך) עם ניתוח מעשיו של שרון בקשר למימוש תכניתו. אבל החלק הזה בדבריך מאד חלש. אם נלך מעט אחורנית וננסה להיזכר במצב לפני משאל המתפקדים, נראה שהיינו אז, לפני רעידת אדמה שהתחוללה אחר כך בתוך סיעת הליכוד בכנסת. חברי כנסת חשובים כמו נתניהו לימור לבנת וסילוון שלום היו במוצהר בפרוש נגד תכניתו של ראש הממשלה, והם היוו נציגים של רוב חברי הכנסת של הליכוד אז. בפרוש לא היה לשרון רוב בכנסת כי הליכוד הוא סיעה בת ארבעים חברי כנסת. שרון ביקש לעקוף את חולשתו בכנסת ע"י משאל. תחילה חשב על משאל עם, אבל בגלל שהדבר הזה היה עלול לעכב אותו, והוא מיהר, הלך על משאל מתפקדי הליכוד. באותה העת הראו הסקרים רוב גדול בקרב המתפקדים שיתמוך בשרון. אם תנסה לחפש בתגובות באייל באותה עת תראה שהדעה הרווחת הייתה ששרון עומד לנצח. אני הייתי מהבודדים שהססו ואמרו שעם הסברה מתאימה ייתכן והמצב הזה יתהפך. לכן הליכה למשאל המתפקדים הייתה צעד מאד הגיוני בנתונים שהיו אז. נסה לחשוב איך היית פועל אתה באין לך רוב בכנסת (היום הרוב הזה הוא מובן מאליו, אבל זה בגלל שקרה משהו מאד מהותי ובלתי צפוי מאז) לו היית בנעליו ? אבל בניגוד למהפכה החיובית (מבחינתי) הזאת בקרב מתפדי הליכוד חלה מהפיכה שלילית, מאד מוזרה שאיני יכול להבינה עד היום בקרב חברי הכנסת של הליכוד. אחד אחד ובעין רואה נסוגו חברי הכנסת מעמדתם הראשונית ופנו לתמוך בהתנתקות (נתניהו כבר הוכיח בעבר את סמרטוטיותו, בעת "מהומות הכותל" מדבר על התנתקות "מדורגת". נראה שהעניין עצמו כלל לא חשוב לו, אלא רק איך ייראה בקרב מצביעיו, והוא מציב עצמו בעמדה של "קצת נגד" כדי לקבל עוד נקודות.). כרגע שרון לא צריך שום משאל עם. יש לו רוב בכנסת, והוא הולך ישר לעבר מטרתו. כלל וכלל אין זה בטוח שבמשאל עם יזכה. אני חושב שבהחלט ייתכן שבעקבות הסברה חזקה של אנשי גוש קטיף יתהפכו היוצרות, ויתברר שלקלפי הולכים רק מתנגדי ההתנתקות שבטוחים בדרכם, והיתר שמהססים נשארים בבית. בשביל מה הוא צריך את זה ? פעם אחת הוא כבר חטף . . . רוני מילוא הצטרף בראיון ברדיו לדעתי זו, ומעניינת עמדתה של יולי תמיר: היא מצדדת במשאל עם ובטוחה כביכול שההתנתקות תזכה שם, אבל בכל זאת ממליצה על משאל מייעץ ולא קובע (שמשאיר לה את האופציה לקבל אותו רק אם ימליץ על התנתקות [דמוקרטיה במיטבה. . .] זה מראה בעליל שגם היא לא בטוחה לגמרי . . .) לא הבנתי כל כך את הניתוח שלך בקשר להצבעה. אתה כותב שהוא הביא להצבעה החלטה לא חשובה, שלא היה אכפת לו להיכשל בה. אבל זה מראה דווקא שהוא כן רוצה התנתקות ולכן לא הביא הצעה חשובה. . . לא מבין את הנקודה. אבל כך או כך, בעוד שבועיים יציג בכנסת הצעה כן חשובה להתנתקות, והיא תתקבל בתמיכת העבודה ללא ספק. ואם יעשה זאת כפי שהבטיח, וההצעה תתקבל, האם הדבר הזה יגרום לך לשלול את התיאוריה הזאת ? (1) זאת הייתה, אגב, טעות. מצנע לא היה עושה לעולם צעד כה קיצוני וכה חסר טעם. לא היה עולה דבר כזה על דעתו. כאן הייתה ממש הפתעה נוראה. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |