הערות לאי-סדר 25619
כמה הערות למקרא הדברים עד כאן:

* לדובי (וליתר החרדים מהחוק): העובדה שהחוק דורש (כנראה) הסכמה "אקטיבית", לא אומרת שהסכמה זו צריכה להיות מפורשת, אלא די בהסכמה משתמעת.

ההגדרות: "אקטיבית" הוא כנראה תחליף למילה המשפטית "פוזיטיבית", כלומר כזו שקיימת במציאות, ונועדת לשנות את המצב שקדם לה (העדר-הסכמה). "מפורשת" - בכתב או בעל פה; ההיפך ממפורשת - "משתמעת" - עולה מהתנהגות או מנסיבות.

לדוגמא: כל איש צוות רפואי חייב ליטול את הסכמת כל חולה לביצוע טיפול רפואי. פלוני אחד (לא חשוב מאיזו עדה) נכנס למרפאה; האחות מכינה מזרק עבורו ומבקשת ממנו להושיט את היד; הוא מושיט אותה והיא מזריקה לו. רואים את הושטת היד כהסכמה משתמעת. עכשיו לכו אל נשותיכם ועשו חיים גם ללא תקשורת מילולית.

* ליובל: לא נדרשת "כוונה פלילית", אלא די ב"מחשבה פלילית". הראשונה היא רצון (volition) בהתרחשות התוצאה; השניה היא מודעות (cognition) לכל הנתונים העובדתיים המהווים את העבירה, ללא צורך ברצון כלשהו (כלומר יש מחשבה פלילית גם אם אדם מודע לנתונים העובדתיים אך מקווה שהתוצאה תימנע – זו הדרגה הנקראת "קלות דעת").

* "כוח": למיטב ידיעתי הדלה, הפרשנות של כוח בפסיקה ממילא היתה מצומצמת מאוד. גם איציק מרדכי, בשכבו עם משקל גופו על המתלוננות, הפעיל "כוח" עליהן (ממה שאני זוכר מהעיתון). אינני יודע עד כמה נמוך "כוח" מגיע, אני משער שלא הרבה. (ועדיין זהו כנראה יסוד מיותר)

* "שכרות": גם קודם, קיים היה סוג מיוחד של אונס (מתוך שלושה סוגים), לפיו אשם באונס מי שבועל אישה כשהיא ב"מצב... המונע ממנה התנגדות". אם כך נראה שההבחנה היא בין שכרות שנוטלת את יכולת ההתנגדות, לשכרות שאינה עושה זאת.

ייתכן שסעיף זה מתייתר לאור התיקון עכשיו, אך הוא וודאי לא נועד לענות עליו.

* ל-ewilde: מי שבעל אישה כאשר הוא אינו מודע לאי-התנגדותה: ובכן, תלוי. אם הוא לא מודע לאי-הסכמתה משום שהוא אדיש לשאלה אם היא מסכימה או לא, ואינו מתעניין בשאלה זו כלל, הריהו אשם. זו הלכת האונס בשמרת.

אם הוא לא מודע מסיבות אחרות, הוא פטור בדיני אדם.

* ראיות: המדינה חייבת להוכיח מעבר לספק סביר שהנאשם ידע שהמתלוננת לא נתנה את הסכמתה. זוהי המחשבה הפלילית. לשם כך עדיין היא תביא ראיות על התנהגותו של הנאשם ועל התנהגותה של המתלוננת. "כוח" יהפוך למרכיב ראייתי, שלא ייעדר מאף משפט אונס. בנוסף, אני לא מבין את הקישור שעושה שמעון מורמי בין העדר דרישת ה"כוח" לבין מהימנות הצדדים במשפט ולבין חזקת החפות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים