בתשובה לערן בילינסקי, 28/10/04 22:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''לא ברור לי איך מ-א,ב ו-ג אתה מסיק ש''עמיר נשלח על ידי הימין הקיצוני כדי לרצוח את ראש הממשלה ולעצור את התהליך המדיני.'' אין בסעיפים הללו כדי להראות שעמיר נשלח על ידי מישהו פרט לעצמו.'' ברור שברמה הפרטנית-אישית עמיר נשלח על ידי עצמו. הרצח, הרי, בוצע משום שהוא סוג של אדם שנהנה מרצח או לפחות מתוצאיו. העניין הוא שבחירת המטרה לרצח והלגיטימציה שניתנה לו -- עניין הכרחי כיוון שעמיר היה חייב להאמין שהוא לא עושה את זה כי הוא סתם איזה מאונן מתוסכל אלא 'לשם שמיים' כלשהם -- היו תוצר של הסביבה בה צמח. במלים אחרות, האחריות אינה שילוחית ישירה כמו במערכת הירארכית רגילה אלא מה שניתן לכנות ''אחריות סובסטראטיבית'' -- הכנת המצע האידאולוגי והנפשי לביצוע המעשה. הטיעון הזה הוא כמעט טריוויאלי, כי כמעט כל הרוצחים הפוליטיים בהיסטוריה שלא היו שלוחי ממשלות גדלו על מצע כזה שערך דה-הומניזציה לצד האחר והלך והגדיר את המנהיג, המטרה, כיעד לגיטימי לרצח או כזה שרציחתו תהיה ''קידוש שם שמים.'' כמובן שהרקע הזה אינו הופך כל אדם לרוצח. הרוצחים הם בדרך כלל מפסידנים קטנים, בעלי אישיות מעורערת ויציבות נפשית מפוקפקת -- אבל המצע המחנאי הוא הדחיפה החיונית עבורם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אתה אומר משהו הרבה יותר עמום. גם כאן מ"העניין הוא שבחירת המטרה לרצח והלגיטימציה שניתנה לו – עניין הכרחי כיוון שעמיר היה חייב להאמין שהוא לא עושה את זה כי הוא סתם איזה מאונן מתוסכל אלא 'לשם שמיים' כלשהם – היו תוצר של הסביבה בה צמח." לא ממש נובע ש"ש"עמיר נשלח על ידי הימין הקיצוני כדי לרצוח את ראש הממשלה ולעצור את התהליך המדיני." , וגם האחריות הסובסטראטיבית נראית לי בעיקר כמו כלי ניגוח. לו השב"כ, למשל, היה עוצר לאחר הרצח או לפניו אנשים נוספים פרט לבודדים מסביבתו של עמיר שנעצרו (שלא לדבר על ההרשעה השערורייתית של מרגלית הר-שפי) שתכננו לרצוח את רבין או לפגוע באנשי ממשלו, אז הייתי אולי מקבל את הטענה שלך. אבל כאלו לא נמצאו, כמו גם אפילו אותם רבנים שלכאורה הוציאו על רבין דין רודף. כבר כתבתי על דפי האייל שהימין הדתי לא ערך לדעתי חשבון נפש נוקב דיו בשאלה "כיצד יצא זה מאיתנו", אבל ההתפתלות הרעיונית סביב "שלוחו של הימין הקיצוני" לדעתי לא מחזיקה מים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עכשיו אתה אומר משהו הרבה יותר עמום. גם כאן מ"העניין הוא שבחירת המטרה לרצח והלגיטימציה שניתנה לו – עניין הכרחי כיוון שעמיר היה חייב להאמין שהוא לא עושה את זה כי הוא סתם איזה מאונן מתוסכל אלא 'לשם שמיים' כלשהם – היו תוצר של הסביבה בה צמח." לא ממש נובע ש"ש"עמיר נשלח על ידי הימין הקיצוני כדי לרצוח את ראש הממשלה ולעצור את התהליך המדיני." " בעיני, זו אותה אמירה בדיוק (והרב עמיטל כאן: תגובה 257627 שותף לדעתי) ואתה הוא המבלבל את היוצרות. האחריות השילוחית אינה תוצר של כמה אנשים שסביב עמיר אלא אווירה כללית שנתנה הכשר למעשה כזה והפכה רצח לכלי לגיטימי. הדוגמה הטובה ביותר, אולי, היא היחס למעשה הטבח של גולדשטיין במערת המכפלה, שהועלה על נס בחוגים מצומצמים, אך זכה להנהוני הסכמה או הזדהות בחוגים רחבים יותר. הרצח היה נסיון לחולל שינוי פוליטי באמצעות מעשה טבח והעובדה שהכלי הזה נחשב לגיטימי בעיני רבים בכת היש"עית, בצירוף הפיכתו של רבין ל"לא יהודי" או "בוגד" הייתה הפן השני של הכשרת הקרקע. אני חושב שהתחושה שלך שזו התפתלות רעיונית ש"לא מחזיקה מים" נובעת מזה שאתה מבקש, כמו במשפט רצח, לקבל עדויות, הודאות ו"אקדח מעשן" ולא מקבץ עדויות נסיבתיות או דיבורים על "מצב נפשי." אני לא חושב שתיתכן עדות כזו ביחס למעשה רצח ראשון. אם כבר, היא קיימת בתרבות שבה רצח הוא נוהג רווח... הממ, אולי תעיין בכרזות נגד שרון? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |