בתשובה להעלמה עפרונית, 29/10/04 22:08
ואני?... 257834
ומה איתי? אני, נער בן 15, פעיל במועצה ציונית, שחי בחיפה, חושב שזהו באמת מעשה ציוני ומוסרי בו-זמנית, והאמיני לי, שאני מקווה להיות כמוך, אדם שאוטוטו גר בנגב כ-‏22 שנים. הלוואי...
258053
היות ואני תמיד שמחה לגלות צד מוסרי וציוני נוסף (ראשון?) באישיות שלי, אשמח אם תוכל לספר לי מה במגורים אי שם בערבות הנגב הרחוקות מוגדר שכזה. כאן אני אוהבת לגור, זהו האוויר אותו נעים לי לנשום, אלו הם הנופים מהם אני אוהבת לשאוב. עניין של בחירה והעדפות אישיות, ולא יותר. רחוק עשרות מונים ממוסר וציונות. מצד שני, אם בא לך להסביר לי איפה או למה אני טועה, מה טוב. אולי גם אשתכנע ואראה בעצמי אדם טוב יותר...

____________
העלמה עפרונית, והופעת בכורה ממחשבי האוניברסיטה.
ציונית בעל כורחה... 258069
יש אנשים שבעצם קיומם הם צדיקים, ואת כנראה כזו, ציונית בעל כורחך (כי באת לנגב ואת לא עוזבת אותו). אין לי התנגדות שאנשים יחשבו שמגורי בנגב הם מעשה ציוני...
אז ככה... 258312
קודם כל, אני מסכים עם נח שמיר באומרו כי את ציונית בעל-כורחך. את אוהבת את המקום, לא עוזבת אותו וגם לא רואה את עצמך מחוצה לו (או שמא אני טועה??).
עם זאת, ישנם אנשים שלא חיים בנגב, הם אינם יודעים מהו המקום הזה בכלל (תודה לאל שאני לא אחד מהם) וגם אינם מתכוונים להגיע לנגב. דברים שרואים מכאן לא רואים משם, הייתי נוהג לומר ואני עדיין עומד מאחורי הצהרה זו. את חיה בנגב, ולא שאני בא חס-וחלילה למצוא פגמים בך, אבל אינך מבינה איך פועל ראשו של אדם שחי מאז ומעולם בצפון, או במרכז (כל מקום חוץ מהנגב). את, למרות שהגעת מחוץ לנגב, ולא נולדת שם (או שמא אני טועה?), גם את לאחר תקופה שאת חיה בנגב כבר שינית את דעתך בנוגע אליו, וקשה לך להעריך כיצד חושבים אנשים שלא משם.
אני לא מהנגב. אני מחיפה. אני למדתי שבן-גוריון היה מהראשונים שצעקו שיש לפתח את הנגב. למען האמת, כששמעתי את ההרצאה על בן-גוריון נרדמתי. אבל אח"כ, כשעשיתי לרגע חושבים, הבנתי שהוא צדק.
אתן לך לדוגמא את הגרמנים. אמי אמרה שזהו עם מאוד פעיל, שאוהב לעבוד. ואנחנו? עם עצלן. כן, אני מודה. טוב, עצלן זו הגדרה קיצונית מידי, אבל לעבוד אנחנו לא אוהבים. אבל, בכל זאת קיים גרעין מסויים של אנשים, בני-נוער אולי, שכן מוכנים לעבוד. ולכן עלינו לעודד את הגרעין הנ"ל לעבוד, לפתח ולשאת בפרי התוצאות.
כשאני אומר שבעצם בזה שאת חיה בנגב, את למעשה עושה מעשה ציוני, אני אומר זאת, מפני שכמה שאת למען האמת אינך נתון משפיע, את בכל זאת אדם נוסף שכן חושב שיש לפתח את הנגב. אדם נוסף, שאפילו מסייע בגופו לפתח את הנגב. וברגע, שנוסיף לקומץ האנשים, כמוך וכמו נח שמיר, עוד את כל הגרעינים של דור העתיד, ונפעל למען מטרה זהה: פיתוח הנגב, אנחנו כולנו נוכל לשאת בפרי התוצאות, וע"י כך, לא נדרוש התפתחות של המדינה לשטחים נוספים, אלא נבנה עוד ערים שלמות (דומאת לוס-אנג'לס), שגם יועילו לכלכלה המקומית ע"י פיתוח מקומות עבודה נוספים, וגם יועילו לנו כאזרחים וצרכנים. לפתע, יהיה לנו נעים להגיע לנגב. לפתע, לא נגיע לשם רק בכדי לטייל ולראות מוצבים נטושים, אלא כדי לחיות שם, לבקר שם את קרובינו וכדומה. זה יהיה פרוייקט המאה של מדינתנו. אח"כ, כבר ניתן יהיה לחשוב על כיבוש שטחים נוספים. אבל קודם, בואו ננצל את אלו שכבר יש לנו, מפני שעכשיו, אנחנו לא עושים זאת בצורה מספקת.
זה נקרא להיות ציוני, ראש גדול.
259221
לצורך העניין, מהרגע שבו יצאתי מהבית נחשפתי לאנשים חסרי המוסר שהעזו לנהל את חייהם ברמת אביב או צהלה. איך הם חושבים? לא אתיימר להגיד שאני יודעת בדיוק מה קורה להם בראש, אבל אחרי כמעט שנתיים של עבודה צמודה, אני בטח יודעת *משהו* ממה שקורה שם, בתוך הראש שלהם.
אני לא חושבת שיש משהו ראוי להערצה בדבקות בבועה שבה אתה חי. לגור כל החיים באותו המקום ולא להתנסות בדברים חדשים מוביל לצרות אופקים מסויימת. לצורך העניין, זה בכלל לא משנה אם חמישים שנה לא יצאת מחיפה או חמישים שנה לא יצאת מקיבוץ חצרים.‏1

ומה בדיוק הקשר בין עצלנות, לגרעין חרוץ לפיתוח הנגב?
אני מאמינה שבנאדם צריך לחתור למען האושר שלו עצמו, ולא למען איזשהו קולקטיב מעורפל. זה לא אומר שאתה צריך להיות אדם אנוכי, אבל אם לא נעים לך כבר עכשיו לעלות על רכבת (רק שעתיים נסיעה, אפילו אני לא האמנתי)ולהגיע לבאר שבע, עיר האורות, זה ממש לא מטריד אותי. אתה מוזמן להמשיך ולטייל בכרמל. לעצמי, אני משאירה את האופציה לנצל את כל המקומות המקסימים שיש לנו. אני לא רואה את עצמי כ"תושבת מדינת נגב" אלא כתושבת ישראל.
זה פוגע לך קצת בחזון הציוני שפיתחת לעצמך אודות המגורים כאן? תנחומיי. הבית שלי פה לא בגלל שום אידיאולוגיה או הצהרת כוונות. כאן אני גרה. סה טו.

1לצורך הענין, ורק בגלל העובדה שמשום מה נדמה לי שזה מעניין אותך, להלן קורות חיים: נולדתי בבאר שבע, בגיל ארבע המשפחה עברה דירה אבל נשארה באזור. מאז סיום הלימודים בתיכון אני פחות או יותר נודדת - שלוש שנים חילקתי את זמני בין תל אביב והדרום, בחודש שעבר עברתי לירושלים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים