 |
מנקודת המבט של הקמפיין, ישנן ארבע נקודות עיקריות בהן תורמת התקשורת לפוליטיקאי המתמודד. לכל נקודה, אפקטיבי סוג אחר של תקשורת:
1. המאבק על הגרעין הקיים. ע"פ מחקרים שנעשו בארה"ב, מדובר בכ- 40% של מצביעים פוטנציאלים, המהווים את הגרעין הקשה של הבחירות ועל כל מועמד למצוא את הדרך לתקשר עם אותם בוחרים, להזכיר ולדרבן אותם לבחור.
הדרך התקשורתית היעילה ביותר להגיע לגרעין זה היא באמצעות אמצעי התקשורת ה"מושכים" - הטלפון, תחנות רדיו מקומיות והאינטרנט. ע"י אינטראקציה טלפונית של אחד על אחד, ע"פ רשימות תומכים מוכנות מראש, או באמצעים שהציבור בוחר האם להחשף אליהם או לא.
2. המעקב אחרי ה"קולות הצפים" -שימוש ב"תקשורת הנדחפת", זו שלא תלויה ברשימות תמיכה, כגון ערוצי טלוויזיה פופולרים, שיחות טלפון מקריות (שלא על פי רשימות תומכים) והפצת שמועות שקריות כביכול לא מכוונות, על היריב. שאלות כגון: "אם היית יודע כי המועמד X סובל ממחלת נפש, האם עדיין היית בוחר בו?". תחת קטגוריה זו נמנות הופעות המועמדים בתוכניות ארוח ליליות ובתוכניות הבוקר, בעיקר כדי להראות את "האדם שמאחורי הפוליטיקאי" המשעשע והרגיש.
3. הרשמת מצביעים חדשים - על קבוצה זו נמנים בעיקר הצעירים שזו להם מערכת הבחירות הראשונה. הרפובליקנים מעדיפים לפנות למרכזים חברתיים בהם יזכו לתמיכה, כגון כנסיות ומרכזי דת בעוד שהדמוקרטים פונים לקמפיין ההיפ-הופ של MTV, למתחרים בתוכניות המציאות למיניהן (למשל פאנל שהורכב מיוצאי תוכניות "השרדות") ולסלבריטיז.
4. הקמפיין השלילי - מיועד להקנות למועמד פער ברמת הבטחון שהוא מבטיח לאומה, ביחס למועמד השני. כדוגמא אפשר למצוא את הפרסומת השלילית מבית בוש - "פרסומת הזאבים", שעשויה כסרט מתח משובח ומזכירה לאמריקאים כי הם נתונים לאיום תמידי ורק ג'ורג' בוש יכול לפתור את הבעיה.
* ואם תהיתם מדוע אינכם יכולים להכנס לאתר הרשמי של ג'ורג' בוש מחוץ לארצות הברית, אז זו הסיבה: http://news.bbc.co.uk/1/hi/technology/3958665.stm
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש