בתשובה לאייל עמיר, 15/11/04 14:59
אני ממש לא מסכים 261438
אני מסכים עם רוב מה שאתה כותב, אבל דווקא בקשר לקרימזון אני לא בטוח: יש להם בכל אלבום לפחות משהו מצויין אחד, שנראה כאילו בנו אותו בצורה מדוקדקת מראש, אבל *המון* קטעים שמרגישים נמתחים/מאולתרים/מחופפים. אם תרצה אלך ואחפש עוד דוגמאות (מה הקטע של הפתיחה של Larks' tongues, למען השם?) וכשאתה מקביל את מה שקרימזון עשו עם מה שיס, לדוגמא, עשו, אתה רק רואה עד כמה מה שמנסים לדחוף לתוך נישה אחת שנקראת "רוק מתקדם" הוא בעצם הרבה דברים שונים לגמרי, שאי אפשר לשפוט בתור מקשה אחת.
פחות או יותר 261459
הקטעים המאולתרים יותר של קרימזון שייכים לנישה מסוימת של מלחיני אוונגארד שפעלה באירופה ובאמריקה החל משנות ה40, פחות או יותר. הרבה מהמלחינים האלו ניסו לתת בהוראות הביצוע שלהם רק חלק מהפרמטרים, ולתת רק הוראות כלליות לגבי חלקים מסוימים ביצירה, או אפילו רק לגבי אלמנטים מסוימים באותם חלקים. הקטעים האלו של קרימזון (החלק הראשון של לארק'ס הוא דוגמא טובה), הוא איזהשהו נסיון לקחת את הקונספט הזה לפורמט של רוק. הסאונד שנוצר בקטע הזה, לדוגמא, הוא מעין תמהיל של אילתורים חופשיים על רעיון מרכזי כלשהו, לבין קטעים כתובים לחלוטין (בלארק'ס - הפתיחה בויברפון, הריף המרכזי וחלק מהפיתוחים שלו, הסיום עם הכינור, ועוד כמה קטעים), ולכן בכל זאת מתממש כאן הרעיון של הרוק המתקדם לדעתי - אם כי בצורה הרבה פחות טובה מאשר בקטעים המולחנים יותר של הלהקה, באלבום Discipline לדוגמא (האהוב עלי שלהם).

באופן כללי, אני רואה את זה ככה: כשקרימזון מאלתרים קטע כמעט לחלוטין, זה הרבה פעמים נשמע כמו מעין ג'אז אוונגארד (או פרי-ג'אז, לא בטוח איך מכנים את זה בדיוק), אבל רק כשהם משלבים באילתור קטעים כתובים ומאורגנים, אפשר לכנות את הקטעים 'רוק מתקדם'.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים