בתשובה לליאור חיימוביץ', 15/11/04 15:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא טענתי שצריך להוריד את שכ"ל אלא שיש לתת עבורו תמורה הולמת. החופש האקדמי מאפשר לאוניברסיטאות לשנות את הדרישות בקורסים ושעורי תרגול כרצונן. המשמעות: הפגיעה בתקציבי האוניברסיטאות מתבטאת בהורדת רמת השרות. 10,000 ש"ח אינם כוללים את כלל ההוצאות: צילומים, ספרי לימוד שיש עותקים ספורים שלהם בספריה למאות סטודנטים, ציוד נלווה (חלוקי מעבדה, משקפי מגן) וכו'. סיכום: אין פיקוח על המוצר אלא על המחיר (כמו אגרת רדיו וטלויזיה). ובנוסף האם המוצר (ידע, תואר) שווה את מחירו? מחיר תואר ראשון הוא כ-30000 ש"ח בשכ"ל ולפחות 60000 ש"ח של השתכרות אפשרית בתקופת הלימודים, כלומר כ-100 אלף ש"ח. מה נותן כזה תואר?. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם המוצר לא שווה את מחירו, אתה מוזמן לא לקנות. לא יכול להיות פיקוח על איכות המוצר - באף מדינה עוד לא מצאו דרך טובה יותר להשכלה איכותית מאשר לתת חופש אקדמי לאוניברסיטה ולמרצים לקבוע את תכני הקורסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהולנד שלמיטב ידיעתי עדיין עונה על ההגדרה מדינה (אם כי לאור ההתפתחויות זה עלול להשתנות) מונהגת השיטה הבאה: סטודנט מקבל סל הטבות מהמדינה שכולל הלוואה לתשלום שכ"ל שהופכת כולה או חלקה למענק אם הסטודנט סיים את לימודיו בהצלחה. התקצוב הוא אגב בגובה מלא שכר הלימוד. סטודנט שאינו מרוצה מרמת השירות באוניברסיטה מסוימת ועובר לאוניברסיטה אחרת גורע מיד סכום ניכר מתקציב האוניברסיטה שנעזבה. קוראים לזה תחרות חופשית ואין שום בעיה של חופש אקדמי. האוניברסיטאות אינן יכולות להתעלל בתלמידיהם כמו בישראל מאחר והאיזונים של שכר ועונש פועלים ביעילות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מדייק: התקצוב בהולנד לא אמור לכסות את שכר הלימוד, אלא להוות מעין שכר לסטודנטים. הנחת המוצא היא שאם רוצים ללמוד ברצינות אי אפשר לעבוד במקביל. בהתאם, מספר השעות שבכל זאת מי שמעונין להגדיל את תקציבו רשאי לעבוד, מוגבל ביותר. התמיכה בסטודנטים תלויה בהכנסת ההורים, שבמידה והינם מעל לסף מסוים, חייבים לשלם את ה"שכר" עבור ילדיהם הסטודנטים. סטודנטים מקבלים כרטיס נסיעה בתחבורה הציבורית ("חופשי שנתי") והם יכולים לבחור בין ימות השבוע לבין סופשבוע. כל החגיגה הזאת מוגבלת בזמן. נדמה לי שהמקסימום המותר לתואר הראשון ההולנדי (משהו בין BA לMA) הוא 5 שנים. ובנוסף, ביום בו מגיע סטודנט לגיל 26 מפסיקים כל התשלומים. (כמובן שלא מדובר בתלמידים לתארים מתקדמים יותר). האפשרות ללמוד מעבר לגיל 26 קיימת, אבל היא הרבה יותר יקרה, וללא כל תמיכה ממשלתית. ושלא לדבר על זה שבהולנד נקבע מי (לא) ילך לאוניברסיטה כבר בערך בגיל 11. כך שליעילות ולרמה היחסית הגבוהה יש מחיר. ועוד הערה - גם שם האוניברסיטאות בבעיות, ומדברים בלי סוף על הרעת התנאים והעלאת שכר הלימוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הפרטים הנוספים. חבר הולנדי שלי למד עיתונאות בהאג והחל בלימודים בגיל 30. למרות זאת קיבל מהמדינה תמיכה מלאה. ברב המדינות בעולם אולי פרט לסין יש קיצוצים במערכת ההשכלה הגבוהה והפניית המשאבים למחקר פיתוח בתחומים מועדפים. זאת משום שהאוניברסיטה החליפה את בית הספר התיכון בהנפקת תעודת משכיל שערכה למרבית הצער ברוב המקרים מצומצם מבחינת שיפור כושר ההשתכרות. למדינות המערב אין שום חשק לממן אחרי כ"כ הרבה שנות חינוך לאזרחיה (מגן חובה ועד סוף תואר ראשון) ולכן הגו מספר אפשרויות: 1. סיוע בהלוואות נוחות לסטודנטים בלי התערבות בבחירת מסלול הלימודים. 2. שכ"ל דיפרנציאלי ע"פ מפתחות כגון גיל, מצב כלכלי, פוטנציאל אישי נושא לימוד וכו'. 3. תכנון מבוקר של תחומי לימוד בהתאם לצרכים של המדינה וכישורי התלמיד כמו בסין (ואגב בסין משלמים שכ"ל של כ-1000$ - אבל כזכור יש רק ילד אחד במשפחה). מי שאין לו מקבל סיוע ולזה קוראים שם קומוניזם. בבואנו לחפש מודל מתאים לשכ"ל בישראל צריך לבחון מה מתאים ביותר לתרבות לכלכלה ולצרכים של הישראלי ושל המדינה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |