בתשובה לליאור חיימוביץ', 15/11/04 19:20
Chemical X 261708
והכל התחיל מהטענה של מישהו שבמזרח עושים רק סמים תגובה 261431..
גרינפיס הוא לא אירגון קיקיוני (ככה לפחות אנחנו מקווים), זה נאמר בציניות. אני גם מתחשבת במצבי ולא עושה כל מה שאני רוצה, גם לנאיביות שלי יש גבול. הבעייה היא שסטודנט כיום נאלץ לבחור בין מעורבות בחברה לקיום. לדוגמא מרד הסטודנטים שהיה ב-‏98 להורדת שכר הלימוד, ונכשל כי הסטודנטים דאז פשוט לא הגיעו להפגנות. אדישות קיומית, או מצוקה קיומית?
עד לפני שנה גם אני חשבתי שיש איזון בחיים, ושלא הכל שחור ולבן. אבל עם התחלת הלימודים, אני רואה שזה לא ככה. כל שבוע אני נאלצת לבחור בין השתתפות בשיעורים, לבין עבודה נוראית אחרת שתכניס עוד כמה גרושים. והגרושים האלה כרגע מממנים לי אוכל, לא סרטים (הידעתם, יש כמה אתרים שנותנים כרטיסים חינם..).
Chemical X 262421
שלום לך,

אני חושבת שאת צריכה לעשות הבדלה בין מצבך האישי למצב הסטודנט הממוצע. על המצב שלך יש לי הרבה מה להגיד, אבל אני באמת לא חושבת שהוא מצב משקף. עצם העובדה שבמבט לאחור לא ניצלת את הפקדון שלך בצורה נכונה ועכשיו מצבך הכלכלי לא טוב, לא אומר שכל הסטודנטים כאלה! אם מצבך עד כדי כך רע, אין לי ספק שלא תהיה לך בעיה לקבל מלגה (כי יש בערך 200 ארגונים שנותנים אותן). ודרך אגב, יש מלגות בהן פעילות חברתית (שנת שירות למשל) תורמת לזכאות אליהן. הטענה שלך שבמדינה מתוקנת את לא צריכה לבקש את התמורה לאלטרואיזם שלך כי היא תבוא לבד, פשוט חושפת את האגואיזם שלך. מצטערת, אבל גם אני התחלתי ללמוד לפני חודש, ואני חייבת לציין ש:
א. הפקדון שלי מצה"ל כחיילת עורפית מממן לי את כל שכר הלימוד פלוס 1000 ש"ח נותרים.
ב. אם ההורים שלי לא היו מממנים לי חלק מהוצאותיי השוטפות שלא כוללות את שכר הלימוד, במקום להתפרנס מעבודות בגרושים בשעות הספורות שנותרו אחרי הלימודים הייתי מחכה שנה, עובדת נון-סטופ ומרוויחה את מה שצריך. אני עובדת בשכר כפול משכר מינימום לשעה ומכירה עוד לא מעט אנשים כאלה. פשוט צריך להתאמץ.
אני מרגישה שאת משליכה את האכזבה שלך ממצבך האישי על מצב הסטודנט בישראל באופן כללי, ולא כך הוא הדבר.
(ודרך אגב: אני מסכימה לחלוטין עם דעתך לגבי האדישות וחוסר המעורבות של הסטודנטים, אבל לדעתי זה לא קשור לעניין. נדון על זה בנפרד אם זה מעניין אותך, טוב? :)
Chemical X 262704
איזה כיף, לקבל ניתוח פסיכולוגי בלי לבקש.. כרגע נחסכו לי 200 ש"ח!
ולעניינו: מצבי האישי הוא די ממוצע. גם אם הייתי נמצלת את כל הפיקדון לטובת הלימודים, זה היה מכסה שנה וקצת. שזה חביב, אבל בכל זאת שכר דירה בתל אביב הוא רצחני וצריך לכסות אותו מאיפשהו.
מלגות - מה לעשות, לא אוהבת לנופף במצב הכלכלי של ההורים שלי ולקבל נדבות. אוכלת חינם אף פעם לא הייתי, ואני לא מתכוונת להתחיל בקרוב. מלגות חברתיות - כן, אני חברה באחת כזו, ועומדת להתחיל עוד אחת בקרוב. השנת שירות לא בהכרח תורמת לקבלה, בדוק. בטענה מתוקנת אני לא צריכה לבקש תמורה לאלטרואיזם פשוט כי כולם יהיו ככה. זה לא אגואיזם, אלא אופטימיות. כמו שעם חברים אני לא מצפה ליחס מיוחד *כי* אני עוזרת להם למצוא בשיעורי בית (לדוגמא), אלא אני עוזרת להם מתוך ידיעה שהם יעזרו לי אחר כך. וכמו שבין חברים יש אלטרואיסטיות ללא דרישה (או אמור להיות לפחות) ככה במדינה מתוקנת, לפחות לפי השקפתי, צריך גם להיות.
עבדתי שנה לפני שהתחלתי ללמוד, אבל זה סוג של מלכוד 22: לא מתייחסים אליך ברצינות עד שאתה לא סטודנט, ואחרי שאתה מתחיל ללמוד אין לך זמן לעבוד. ואם את מרוויחה כפול משכר המינימום: יפה לך. אני אשמח לדעת במה, ולנסות גם.
אני לא מאוכזבת ממצבי האישי. מצבי האישי הוא די טוב, באופן כללי. מצב המדינה הוא זה של שמבאס אותי. ואולי את מסרבת להכיר בעובדות על המצב החברתי במדינה, ומשליכה את האכזבה עלי. איך זה בתור ניתוח פסיכולוגי בגרוש?
ולמה בדיוק אדישות וחוסר המעורבות של הסטודנטים קשורים, אם לא לדבר היחידי שנוגע בכולם (ללא הבדל של מין, מוצא, והורים עשירים) אם לא שכר הלימוד? אני אשמח לדון על הנושא. חשבתי שלזה נועד האייל.. :)
Chemical X 262819
אוקי, מתנצלת אם ה"ניתוח" שלי נשמע לך כהתקפה, פשוט כתבתי את דעתי. לא פסיכולוגי ולא כלום, אני באמת לא חושבת שמרבית הסטודנטים הם במצבך.

תשמעי, אני חושבת שזה לא "הוגן" מצדך להכניס את עצמך לפינה ואז להתלונן שאת שם. מצד אחד קשה לך לאפשר לעצמך את שכר הלימוד, מצד שני את לא מוכנה בשום אופן שיעזרו לך. אישית אני לא רואה בזה כאכילת חינם אלא להפך - מי שידו משגת משלם, ומי שלא - יש אמצעים שיעזרו לו. אם היית מתעקשת לא לעבוד, להתבטל ושישלמו לך על זה - זה נקרא אוכלת חינם. לאבא שלי, שבא ממשפחה מאוד עניה, מימנו את כל התואר הראשון בעזרת מלגות. היום הוא מנהל בחברה ואזרח פרודוקטיבי למדי. את באמת חושבת שזו אכילת חינם?

לגבי אלטרואיזם ומדינה מתוקנת: את צודקת, זה סוג של אופטימיות. שבעיניי גם לעולם לא יתממש. אני והמדינה לא חברות, אנחנו קשורות בינינו בקשר שיש בו הרבה מאוד אינטרסים משני הצדדים, וכחלק ממנו אם אני תורמת לה ייתכן שהיא תחליט לתרום לי בחזרה - אבל זה לא ילך ללא דרישה. לא בשום מקום שאני מכירה לפחות.

ולגבי עבודה: אני אישית מדריכה פסיכומטרי, ואני מודה שזו לא עבודה שכל אחד יכול לעשות. אבל יש הרבה כאלה, והן תלויות ביכולות האישיות של כל אחד: יש כאלה שמתכנתים למשל, יש כאלה שנותנים שיעורים פרטיים (שמשתלמים לפעמים אפילו יותר מהעבודה שלי), אם את מדריכה טיולים אז את בהחלט יכולה להדריך בחוגי סיירות, וזו אפילו עבודה שמתאימה לסטודנטים. אלו רק דוגמאות מהסביבה הקרובה אלי.

אז עכשיו בלי ניתוחים פסיכולוגיים: מכל הסטודנטים שאני מכירה, אין הרבה שצריכים לחסוך באוכל. ודרך אגב, אני לא מחשיבה יציאה לסרט פעם בחודש כצמצום, אלא להפך! יחסית לסוגי בילוי אחרים זה בילוי ממש יקר. על פי דעתך, האם המצב של חסכון מעבודה כדי לאכול משקף את רוב הסטודנטים?

לעניות דעתי, חוסר המעורבות של הסטודנטים נובע מכמה גורמים. ייתכן שהדאגות הכלכליות היא אחת מהם. אבל עוד גורמים יכולים להיות:
1. העובדה שאנחנו דור אדיש באופן כללי. תחשבי, נגיד, כמה אנשים היו מעורבים במועצת תלמידים או בכל דבר דומה בבית הספר התיכון.
2. העובדה שלא כל הסטודנטים חושבים שזה הוגן לדרוש מהמדינה להפחית את שכר הלימוד, או באופן כללי פשוט שבעי רצון במידת מה מהמצב הקיים.
3. העובדה שאגודת הסטודנטים, הגוף שאמור לאגד בתוכו את כל ענייני הסטודנטים כולל מחאות למיניהן, נתפס בעיני חלק מהסטודנטים כגוף בירוקרטי, רחוק ושאינו מעורב באמת בעשייה. (אני יכולה להעיד ממקור ראשון שכך זה בסביבתי הקרובה. להוכחה יותר חותכת אפשר להסתכל בעיתון הטכניון שיצא השבוע.)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים