בתשובה לדובי קננגיסר, 16/11/04 12:26
לא בדיוק תנאי השוק. יותר - טעותו של ברק. 261781
להלן סיפור חביב, שאקרא לו, לצורך הדיון, "העתודה האקדמית - החטא ועונשו".
היה מסלול שנקרא "עתודה אקדמית". מסלול חביב, ובו מי שרצה ללמוד (והתקבל) למד שלוש (או ארבע) שנים באוניברסיטה *על חשבונו*, וקיבל מצה"ל דחיית שירות לאותה תקופה. לאחר הלימודים, היה העתודאי מתגייס לשלוש שנים סדיר + שלוש שנים קבע, אבל הצ'ופר היה שהשירות נעשה במקצוע אותו למד העתודאי (ובמקרים המיוחדים שבהם העתודאי לא שובץ לשירות במקצוע, בוטלה ההתחייבות שלו לקבע). הסידור היה נוח יחסית: הצבא קיבל חיילים מקצועיים ומוכשרים, והעתודאים קיבלו הזדמנות להמשיך את הלימודים ישירות מהתיכון (מקל על הזיכרון) וגם (ברוב המקרים) ותק של שש שנים בעבודה נדרשת בשוק האזרחי. יתר על כן, העתודאים נהנו בד"כ משירות קל יחסית, שכן נחשבו כקצינים, וגם קיבלו בקלות אישורים להמשך לימודים במהלך הסדיר (עד כדי שחרור של יום בשבוע לצורך לימודים לתואר שני).
אי שם באזור שנת 1992 החליט הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, שזה לא טוב.במשנתו של מר ברק, הצבא צריך להילחם, ולא ייתכן שגברים צעירים בעלי פרופיל 97 ישרתו במודיעין רק בגלל שהם אינטליגנטיים. במחי אחד החליט הברק שהעתודאים לא יבלו את שנות הסדיר שלהם במשרדים ממוזגים, אלא כלוחמים על ג'בלאות, ורק את הקבע ישרתו במקצוע. כרגיל בצבא, ההחלטה התקבלה רטרואקטיבית, כך שגם עתודאים שהחלו בלימודים שלוש שנים קודם לכן, ועמדו כעת לפני סיום, נכללו בה.
קמה מהומה גדולה. העתודאים עצמם מחו וטענו שמפרים את ההבטחה שניתנה להם, שהתחייבותם לקבע מותנית בשירות במקצוע. אחר התריעו שמהלך כזה יוריד את האטרקטיביות של העתודה האקדמית בעיני מיטב הנוער, אבל אף אחד לא הקשיב להם. העניין עלה לבג"ץ, שהכריע כמו שבד"כ בג"ץ מכריע בענייני צה"ל: הוא קבע שצה"ל לא היה בסדר, אבל במקום להורות לו לשבץ את העתודאים במקצוע, הוא הטיל על צה"ל "למצוא איזושהי פשרה".
הפשרה שנמצאה כללה כל מיני מסלולים משונים, שנתיים וחצי פה ושנתיים שם, וכן הלאה. העתודאים שנתפסו בעין הסערה נאלצו להסכים למסלולים אלו. אותם פרופילניקים וברי-מזל שהצליחו איכשהו להגיע לשירות במקצוע, גילו שהגזרות לא נסתיימו: האישור ללימודי תואר שני בוטל, אישור לעבודה נוספת, שניתנו קודם בקלות, לא ניתנו יותר כלל; וגם השכר בקבע קוצץ לעומת מה שהיה קודם.
הם בלעו את כל זה, אבל לא שכחו להזהיר את הבאים אחריהם שצה"ל אינו עומד בהתחייבויותיו. התוצאה: תוך שנה-שנתיים חלה ירידה מאסיבית בהרשמה לעתודה. גם ניסיון לשווק את תכניות הפשרה בין צה"ל לבג"ץ כמסלול אקסקלוסיבי של "עתודה קרבית" נכשלו: ציבור המתגייסים איבד אמון במערכת, והמוכשרים שבהם העדיפו להתגייס ליחידות מודיעין נבחרות או להשתמט, ולא נרשמו למסלול העתודה, בדיוק כפי שחזו חוזי השחורות.
מאחר שצה"ל עומד על יתרונו הטכנולוגיה, לא נותרה לרמטכ"לים הבאים ברירה, והם נאלצו לעבוד קשה כדי לפתות את הדור הבא של כוח אדם טכנולוגי. התנאים הטובים הניתנים כיום לעתודאים הם התוצאה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים