בתשובה לאורי קציר, 17/11/04 21:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מההגדרה שלך יכול לנבוע, שמי שיודע לצייר כף רגל, לא אמור להתפעל מיצירה של אמן אחר שצייר כף רגל, כי מדובר במיומנות שכבר יש לו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוק. אפשר לתקן בקלות את ההגדרה (ודומני שכך נעשה) ל"מה שהאיש הממוצע יכול לעשות" - כשממוצע שכזה אינו קשה במיוחד להערכה. אגב, אני היחיד שנזכר ב"זקן כחול" של וונגוט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 262152 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זקן כחול'', ויותר מזה, הדיון בנושא בספר ''ארוחת בוקר של אלופים'', עלו בראשי מיד עם קריאת כותרת המשנה של המאמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר במיוחד על ''חוסר הערך'' שביכולת טכנית מצויינת, ולכאורה ''חוסר האומנות'' שביצירות טכניות וביכולת טכנית, שאליו הוא מתייחס ב''זקן כחול'' (''...בגלל הקלות המזויינת''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וב''ארוחת בוקר של אלופים'' הוא מסביר למה משטח עם פסים אנכיים זה כן יצירת אומנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, הטיעון (המופרך בכוונה?) העיקרי שם הוא שהוא יצר את זה ראשון, והחליט ראשון שזו אומנות - והוא מפציר בקהל הנזעם שישלחו את הילדים שלהם לצייר שוב ושוב את אותה יצירה. אגב, למרות שזו אותה דמות בשני הספרים, היחס שלה לאומנות די שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב- קילגור טראוט הוא אומן, "למרות" שהוא כותב סיפורי מדע בידיוני (דלוחים,על חומרים מפוקפקים ועם תפוצה מגוחכת). אי אפשר לטעות בו. והוא היה אומן עוד לפני שהכריזו על גדולתו ושיחררו אותו לחופשי בפיסקו הגדול. כן- גם אם לא רכשו את יצירותיו אפילו בסכום שיכסה מזון לתוכי. הפגם מקורו בכתבה- אומנות --> ידה,ידה --> כסף. הצורך או הרצון ליצור אומנות עתיק לפחות כמו המסחר. וזו, עד כמה שניתן, עובדה היסטורית. אולי עתיק יותר. רצוי להפנים את הקנה המידה הזה לפני שמתחילים להגדיר אומנות. אפילו האמנים שבאיילים גרמו לי ההרגיש שאמנות היא צד אנושי שולי למדיי, מצרך, לקהילה קטנה שיודעת מה טוב, אולי בגלל צניעות ולבטים בשאלה האם אני אמן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמות שדיברנו עליה אינה קילגור טראוט אלא הצייר האקספרסיוניסט ראבו קאראבאקיאן, שהעיר משלמת הון עתק עבור ציור שלו שהוא קו בודד, או משהו בסגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה דלוחים? אני תמיד חושבת שקילגור טראוט קשור/מזכיר את פיליפ ק. דיק (שאינו דלוח כלל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את עבודתו של הצייר הארמני, שאגב ידע גם "לצייר טוב", השאלה לגביו היא האם עבודות ההסוואה שיצר בזמן המלחמה הן אומנות. לדעתי קילגור הוא דמות אומן מענינת יותר של וונגוט, גם בגלל השעבוד של וגם בגלל שהוא מעולם לא קרא לעצמו אומן. למעשה יש פה את דמות האומן הנמכר, המוכר והשנוי במחלוקת לאומת דמות שהיא בפירוש אומן והאומנות שולטת בחייו ללא קשר להצלחה. הדליחות היא ב*מדע* הבידיוני - הסיפורים של טראוט הם תיאור של תפיסתו את העולם ודרך התמודדות, שמשום מה הוא חייב לפלוט אל מחוץ לעצמו, גם אם על נייר טואלט ובין ביברים פתוחים לרווחה ועוד בז'נר שנחשב ל-לא אומנות. מדע בידיוני "קלאסי" עוסק בהשפעה של שינוי אספקט\ים מסוים\מים בחיים המוכרים על האדם\חברה, קילגור טראוט יודע שהם שונו כבר מזמן. (גם הרבה סופרי מדע בידיוני טובים יודעים את זה) ולדעתי, הוא הפוך לחלוטין מפיליפ ק. דיק. |:-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מקדימה את המאוחר: לצייר כף רגל יכול *כמעט* כל אחד, לאחר מספר שיעורים בציור פיגורטיבי (בקורסים מסוג זה שבהם מלמדים איך להחליף גלגל ברכב). דרושה רמת מיומנות מסוימת, אבל לא גבוהה במיוחד. אני לא באה לאיין, חלילה, את חשיבותה של המיומנות הטכנית בציור ואת הקשר שלה לכישרון. מצד שני, האמנות היום (גם בלי הקונספטואלית) היא כזו, שלכל הגדרה/מסמרות שתנסה לקבוע לה, יימצא יוצא מן הכלל. רבים וטובים לפניך ניסו להגדיר אמנות, או לחלופין להוציא יצירה זו או אחרת מחוץ לשדה האמנות הלגיטימי בעיניהם, ונכשלו לא בהכרח בגלל איכותה של היצירה, אלא בגלל טבעה של האמנות כפי שתיארתי לעיל. בעיני, הטעות שלך היא הניסיון להגדיר מה קופסאות השימורים המצחינות הללו הן *לא*, או מה הן *לא* מצליחות לעשות; אבל טענות מסוג "אין פה כישרון" או "אני לא מבין את המסר" או "אני מסרב לקבל סוג כזה של מסר", לא מסייעות בזה, כיוון שהן סובייקטיביות מדי. וכשאתה מנסה לעגן את הטענות הללו בהגדרות האמנות כפי שעלתה בדעתך, אנחנו חוזרים למלכודת שלעיל. אולי דרך יצירתית יותר תהיה לומר מה הקופסאות הללו הן *כן*, ודרך זה לבחון מה בהן מפריע, והאם העובדה שהן "מגעילות" קשורה לעובדה שאינן אמנות - או שאין קשר. כאן צריך גם להיכנס לשאלה, האם יש בכלל "אמנות טובה" ו"אמנות גרועה" 1. 1 גם על הגדרת האמנות וגם על השאלה אם יש אמנות גרועה, התקיים בזמנו דיון ארוך מאוד באייל תחת מאמר של שמעון. לדעתי הבעתי שם עמדה נחרצת בסוגיית האמנות הטובה/גרועה. אבל כיוון שאני לא זוכרת כרגע מהי, אחשה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |