בתשובה לטל כהן, 20/11/04 21:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי זו הזדמנות לצנן את הסופרלטיבים ששפכתי בהודעה הקודמת. לטעמי זה עדיין מסרטיו הטובים של היצ'קוק, אבל יש טובים ממנו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כוונתי היא לכך שלו גם הצופים היו חיים בשאלה ''רצחו או לא רצחו'', היה הסרט טוב בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסרטי מתח אפשר למתוח את הצופים בשתי דרכים: אחת, שאותה ציינת - להשאיר את הצופים בחוסר ידיעה. האפשרות השניה היא לגלות לצופים מי הרוצח ולשים את הגיבור בסיטואציה שבה הוא נמצא בסכנה בלי ידיעתו כאשר הצופים מודעים לסכנה. בשיטה השניה יש אפקט נוסף שבו הצופים יכולים להכיר יותר לעומק את הדמות של הרוצח. לדעתי בסרט הזה הדרך השניה התאימה יותר בגלל שבסיטואציה שנוצרה הגיבור והרוצחים היו ביחד כמעט כל הזמן. זה גם נתן הבנה טובה יותר של המניעים של הרוצחים וההבדלים ביניהם. מה שלי הפריע בסרט היה העובדה שהוא לא הציג טיעון אמיתי נגד ההיגיון של הרוצחים ולא הסביר איך הם פירשו לא נכון את הפרופסור (או מה היתה הטעות *שלו*). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הם פרשו לא נכון את הפרופסור? היצ'קוק משאיר את השאלה הזו פתוחה, עם יותר מרמז לכך שלדעתו הם דווקא פירשו אותו נכון, אלא שהפרופסור די היה לו בעמדת פסיכופט-של-כורסא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן היתה הזדמנות ל*סוג* מיוחד של חוסר ידיעה. בד"כ חוסר הידיעה הוא "מי רצח", וכאן השאלה היא האם בכלל היה רצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, החלוקה שהצעתי היא כללית וקצת פשטנית. כמובן שישנם מקרים נוספים. עדיין, העניין המרכזי בסרט הוא לא מי רצח וגם לא איך (למרות שמו של הסרט) אלא למה. לכן לדעתי היה חשוב שהצופים ידעו מי הרוצחים ומה היא ההתיחסות שלהם לרצח. חוסר ידיעה מתאים יותר לסרטי מתח בלשיים וגורם לצופים להזדהות עם הבלש כשהם מנסים לעשות מה שהוא עושה - לפתור את התעלומה. בסרט הזה, כאמור, פתרון התעלומה איננו הענין המרכזי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |