בתשובה לחטא שין, 21/11/04 2:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"מהי טכניקה? היכולת לשעתק מדוייק את המציאות?" לא, טכניקה היא הידע, האימון וההכשרה ה*בסיסית* של כל בעל מקצוע במקצועו. זה הבסיס הנדרש בין אם מדובר באמנות, אומנות או מיון עגבניות. בלי זה אי אפשר. אבל זה כמובן לא הכל. זהו הבסיס. כמובן שישנם כאלו שהטכניקה שלהם פחות ממושלמת, ורק לעתים נדירות מחזיקים אמנים בטכניקה מושלמת בכל התחומים.*1* וזו גם אינה הדרישה. הטכניקה נדרשת כבסיס שממנו אפשר לצאת למקום אחר, בהתאם ליכולתו, טעמו והשראתו של האמן. העובדה שרוב האנשים הרוכשים לעצמם מיומנות מקצועית מסויימת אינם מסוגלים להפוך למצטיינים בתחומם, משום שהם נטולי כשרון מספיק, השראה, וכדומה ויכולתם מוגבלת רק לשכפולים והעתקות מיומנות אינה עדות לכך שטכניקה אינה נדרשת, אלא רק לכך שהיא לא העניין כולו. "ההקבלה היא לצייר ריאליסטי שלא יודע לצייר ריאליסטי. לא פחות, ולא יותר" הבנתי. כלומר, לצייר שמגיע למסקנה בשנה א' שהוא ילך לכיוון הקונספטואלי אין צורך למעשה בלימודים אלא בשיעורי יוגה לפיתוח העין השלישית, אם כן? אם רישום, קומפוזיציה, צבע ושאר ארטיפקטים מיותרים אין חשיבות, מה בעצם ההכשרה של אמן כזה? פיתוח הרגישות? שיעורי קופירייט ב"בצפר"? כושר גופני למשימה העתידית של עיטוף הפנטגון בנייר עיתון והדבקת 2056 פטמות מפלסטיק של פרות על הבית הלבן? ============== אני מדלג מכאן והלאה על ההשתפכות הנרגשת על כמה שאני בעצם מוטי עומר בהתהוות ושאר "עלבונות". המעניין כאן הוא רק שלבד מהנקודה הראשונה – בה למעשה ענית על מה שהתחשק לך ולא על הטיעון שלי – למעשה התחמקת לכל אורך הדרך מהתייחסות עניינית לטיעוני. העליתי כמה טענות פשוטות למדי, מדוע שלא תתייחס אליהן במקום למניעים הנסתרים שנדמה לך שאתה מגלה באישיותי? טענתי: א. יצירה בתחום האמנות הפלסטית, כמו בכל תחום אחר, דורשת התמחות ורכישת הכישורים הנדרשים לציור או פיסול. ב. השלב הבא, שבו מתבטא או לא מתבטא כשרונו של אמן, מבוסס על ההתמחות שקדמה לה, אם בהיענות, אם במרידה ואם בהתעלמות. היא לא יכולה להתבסס על בורות סתם. ג. הרעיון/קונספט/חשיבה אינם מספיקים כדי להפוך "כל דבר, בקונטקסט הנכון" לאמנות. הרעיון/קונספט/חשיבה צריכים להיות מתווכים דרך היצירה עצמה, לא כהסבר בצידה. ============== *1*סתם לשם דוגמה, רנואר התייסר ארוכות בבעיות הרישום שלו, והתקופה האנגרית שלו היא סוג של מאה קולפה שלו על ההכשרה הקלוקלת שלו; רובנס התייסר קשות בתחילת דרכו עם הפוטי המעצבנים; לורמיר, המושלם במובנים אחרים, הייתה בעייה קלה בתחום ציור ידיים. דווקא הערתך בנוגע לקראווג'יו מעט תמוהה. איך בדיוק סבר אותו תלמיד של הרשברג שקרוואג'יו לא יודע לרשום כאשר לא שרדו רישומים של קראווג'יו? ייתכן והוא מיחזר כאן את הטענות המטופשות שהשימוש של קאראווג'יו בקמרה אובסקורה הופך אותו ל"מעתיק על הקווים." אלו קשקושים בעלמא, לדעתי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |