בתשובה לטלי וישנה, 02/12/04 0:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא נרדמתי מייד, אני חושב שבערך חמש דקות עוד התלוצצתי עם רופאי (צחוק אצלי זו תגובה לעצבנות), עד לרגע שאני פשוט לא זוכר. כשהתעוררתי שמתי לב מייד לשינוי בתפאורה וראיתי את היד שלי חבושה (היכן שנערך הניתוח). ככה הבנתי שהל נגמר. הייתי מטושטש באופן כללי לפני הקבלה של החומר המרדים, וזה בגלל כדור וחצי ואליום שנתנו לי לפני הניתוח. בהמתנה לניתוח עצמו קמתי מהמיטה תחת השפעת הואליום ואני זוכר שלא היה לי קל ללכת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היזהר: התלוצצות עם רופאים היא סימפטום של מחלה סופנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי אותם אם זה פוליטיקלי קורקט להתלוצץ עם רופאיך בזמנים האלו. זה הדבר האחרון שאני זוכר לפני שאיבדתי את ההכרה. <הרופא מקשיב לשאלה ובשעמום מופגן מגדיל את כמות החומר המרדים. "תודה לאל, עכשיו אפשר לנתח בשקט".> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד כשאתה מתעורר אתה רואה את היד שלך חבושה ולא את התחבושת במקום שבו הייתה היד שלך, המצב עדיין סביר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |