בתשובה לניתאי ארטנשטיין, 28/06/01 17:04
ו''הארץ'' הזה חרב 26659
אני לא חושב שהעיתונים החו"ליים המעטים שקראתי (כתבתי על זה לעיל) לוקים ברוב הבעיות שציינתי לגבי הארץ. אני חושב שהם יותר ממוקדי-משמעות מאשר ממוקדי-מידע. אני אומר את זה בזהירות של מי שאינו מנוי של "לה פיגארו". אמרתי גם שאני לא בטוח אם לה-פיגארו היה מתיש אותי באותה מידה. לא אמרתי שהארץ הוא ציפור נדירה בעולם. הוא וודאי מתת חשובה לישראל. ועדיין, יש בו ליקויים, ובזהירות אומר: גם לרקע עמיתיו בעולם.

((אגב, ואם גם העמיתים בארצות הים לוקים באותם דברים, זה גורע מחוזק הטיעון נגד הארץ? ההשוואה לחו"ל היא במידה מסוימת טיעון שפגום בכשל של "ex authority" כאומר: "הנה גם הטיימס עושה אותו דבר, אז זה בטח נכון".))

לגבי עדאלה: היא הנותנת. עדאלה הוא שמאל-פוליטי, ולא שמאל-כלכלי, עם התמקדות בשוויון פוליטי ליברלי, אפילו לא בין-קבוצתי או בין-תרבותי (ובכל מקרה לא כלכלי).
ו''הארץ'' הזה חרב 26666
אותם עיתונים אליהם התייחסתי אמנם דומים בכל הקשור לאופן עימוד הידיעות והקונספט הויזואלי, אבל השוואה זו לא בהכרח מתייחסת גם לתכנים ולסגנון הכתיבה. ה"ניו יורק טיימס", לדוגמא, נוטה בידיעותיו בעיקר לספר סיפור, ופחות להעביר אינפורמציה. ב"וושינגטון פוסט" זה הפוך. על כן, קשה לדבר בהכללה על אופן העברת האינפורמציה של העיתונים המכובדים בעולם ולהשוות אותם ל"הארץ".

וגם ב"הארץ" עצמו סגנון ההגשה אינו אחיד. חלק א' של העיתון (החדשות) מחולק לידיעות חדשותיות ולפיצ'רים, כאשר הידיעות הן אינפורמטיביות במובהק והפיצ'רים הם סיפוריים יותר וגם נוטים לנקוט עמדה, אמנם לא באופן בולט כמו בצהובונים מסוימים במדינה. "מוסף הארץ" כבר נוטה הרבה זמן לכיוון הצבעוני והפופוליסטי, וניכר כי הוא מנסה לחקות את "7 ימים" ו"סופשבוע" (למרות שכדאי להסתייג ולציין כי זה האחרון מפגין מעורבות פוליטית עמוקה יותר מכל מוספי סוף השבוע, קו ממנו מנסה "מוסף הארץ" להתרחק לכאורה).

אגב, ארגון עדאלה הוא אמנם מרכז ייצוג משפטי לערביי ישראל, אך הסוגיות בהן הוא עוסק קשורות גם בכלכלה: מאבקי הקרקעות במדינה הם, במהותם, כלכליים. הם גם פוליטיים, אבל כל הקיפוח הוא פוליטי מן היסוד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים