בתשובה לנח שמיר, 05/12/04 23:35
לא מרגיש כך 266754
מיכל • בתשובה לנח שמיר יום ב', 6/12/2004, 0:47
נח, תודה רבה על תשובתך.
יכול להיות שסף הרגישות שלי לטענות (הנפוצות כל כך) בדבר הידרדרות הנוער (על אף שאיני נמנית עימו) נמוך מידי. :-)
התגובות הרגשיות אותן אני רואה בכתבות המנציחות "מצעדי חיים" כל שנה אינן מעידות על תודעת שואה מפותחת לדעתי. הן מביאות לידי ביטוי רק את הפרספקטיבה של היהודים כקורבן (שכמובן לא ניתן להפריז בחשיבותה). חינוך השואה בבתי הספר שם פחות מדי דגש לדעתי על לימוד של ההיסטוריה תוך ניתוח מעמיק של התנאים ההיסטוריים, סוציולוגיים, וכד' שהביאו להיתכנותה של השמדת עם שיטתית ומזעזעת, תוך הסקת מסקנות יותר אוניברסליות באופיין באשר לרוע, ציות עיוור וכד' (באופן שלא רק ינציח את העבר כי אם ילמד משהו על העתיד).
מה דעתך על כך?
חושב כמוך 266986
נח שמיר • בתשובה למיכל יום ב', 6/12/2004, 20:03
בעניין הזה אני מסכים אתך לחלוטין. הדבר נובע מהרצון, אני אפילו לא יודע להגיד של מי, לנכס לעצמינו באופן בלעדי את התופעה של ''שואה''. בצורה סיסטמטית יש התנגדות לשימוש בשם הזה לגבי הארמנים, הקמבודים והרואנדים ומכאן גם ההתנגדות ללימוד סוציולוגי, כמו שהזכרת, כי זה יכול להביא למסקנה שזה עלול לקרות, כמו שכבר קרה, גם במקומות אחרים. הדגשת הייחודיות של השואה שלנו, שלא בצדק לטעמי (למרות שאין שתי ''שואות'' דומות), נועדה להאדיר את השואה הפרטית שלנו.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות