בתשובה לערן בילינסקי, 07/12/04 1:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא טענתי שבג''צ פועל בניגוד לחוק. מן הסתם תוכל להזכר בלא מעט עוולות עד כדי פשעים כנגד האנושות שנעשו בחסות החוק, ואני לא משווה חלילה, אלא מתכוון לכך ברמת העיקרון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בכל המקרים הללו, האם ה"חוק" שבחסותו נעשו הפשעים, היה לדעתך ראוי? אם כן, מה ערך בחוקים, אם גם כאשר הם ראויים, נעשים פשעים בחסותם? אם לא, האין הבעיה לא בדיון סמנטי על "האם ברק עובר על החוק" אלא בשאלה - "האם החוק שמקנה לבג"ץ סמכויות הוא ראוי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. באמת נדרשת הגדרה מחודשת של סמכויות הבג''צ שתשמור על הפרדת רשויות ראויה. רבות נאמר על ציות עיוור לחוק וגם קיימת ''פקודה בלתי חוקית''. לכן צריך להתייחס לחוק כאל אמצעי לעשיית צדק ושמירת סדר ציבורי. שמירת חוק אינה ערך מקודש. כשחוק מתיישן משנים אותו וכשבג''צ מחליט שהכל בגיצ ובסמכותו הבלעדית להחליט בכל עניין כדאי להגדיר את הסמכויות באופן יותר ברור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק מגדיר את סמכויות בג"ץ באופן מאוד ברור: כל השאר. כלומר, כל מה שלא נאמר מפורשות בחוק, נתון בידיו של בג"ץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי קובע מה נכלל במסגרת ''כל השאר'' שוב בגץ תאב השלטת מרותו. הבעיה שאחרי שבגץ מחליט אם הנושא הוא בגדר ''כל השאר''ופוסק בסוגיה, נותר מעט מאד לעשות, במיוחד כאשר פסיקת בגץ שגויה או אינה תואמת התפתחות מהירה במצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המחוקקים קובעים. יתכבדו המחוקקים ויחקקו חוקים בהירים (וגם חוקי יסוד שיסבירו מה מותר לחוקק ומה אסור, בלי פסקאות התנייה מעורפלות), ובג''ץ לא יאלץ להתערב בשום דבר. כל עוד ספר החוקים שלנו נראה כמו בייגלה - יותר חור מבצק - אל לנו להתלונן על כך שבג''ץ עושה את תפקידו ומנסה לסתום את החורים. (כמובן שמותר לנו להתלונן כאוות נפשינו על עצם ההחלטות, אבל אין מקום, לדעתי, להתלונן על כך שבג''ץ עוסק בנושאים שמושלכים לפתחו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "אל לנו להתלונן על כך שבג"ץ עושה את תפקידו ומנסה לסתום את החורים". ואולי בגץ מנצל את המצב להשליט את תפיסת עולמם של שופטי בגץ על ציבור דפוק ממילא שנבחריו לא ממלאים את תפקידם כראוי. אולי אתה צודק ואין לצפות מבגץ ליותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזעזעים הבג"ץ האלה. כופים כך חירות ושיוויון על הישראלים הדפוקים! אחחח... כשתבוא המהפכה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק, אבל יש תחום אפור. רשות סטטוטורית כמו מס הכנסה למשל אינה כפופה לממשלה, אלא רק לחוק והם רשאים לפרשו כהבנתם. כתבתי רבות בנושא הפרשנות של מיסוי מלגות תלמידי מחקר. הפרשנות של בגץ גורפת, אין שום סמכות מעל בג"ץ. לא הייתי רוצה שהכנסת תבטל באופן תדיר החלטות בגץ אלא הפרדת רשויות אמיתית. לדעתי בגץ צריך לקבוע אם החלטת רשות השידור התקבלה כחוק ולא אם היא נכונה או לא. איני יודע איך ניתן להגביל את סמכויות בגץ מבלי לפגוע ביכולתו לפסוק בתחומים שבהם הוא חיוני. ולכן לדעתי מוטב שבגץ ייסוג מהגישה של "הכל שפיט" ו-"אנחנו נפסוק בכל עניין". אולי כדאי שגוף אחר יחליט אם להעביר עתירה לבגץ או לדחותה וכך תוגבל סמכות בגץ להתערב בכל עניין אבל תשאר סמכות החלטה ללא עוררין במקרים שהובאו בפני הבגץ. אולי כדאי להפריד בין בג"צ לבית המשפט העליון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שכאן אתה נסוג לגישת "מוטב שבגץ ייסוג מהגישה של "הכל שפיט" ו-"אנחנו נפסוק בכל עניין".", גם אני תומך בכך בכל ליבי. אבל מה מפריע לך הקשר בין בג"ץ לבית המשפט העליון, המתפקד כסמכות הערעור העליונה במדינת ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נסוג כלל. אם הייתי יכול היו ברק וחבר מרעיו עומדים עם שאר המובטלים בתור בלשכה. לדעתי הנזק של "בלי בגץ" או "עם בגץ" - דומים. לדעתי הכנסת מייצגת טוב יותר את רצון הציבור מבגץ. לעומת זאת אין ספק ששופטי בגץ יודעים את החוק טוב יותר ממחוקקינו, והם גם נבונים וחרוצים מהם. הבעיה של בגץ היא בגישתו הגורפת ובזיקתו לערכים אוניברסליים יותר מלערכי העם היהודי. לדעתי צריך לרסן את הדורסנות של מר "הכל שפיט". אני הייתי מבטל את תפקיד נשיא ביהמ"ש העליון- מוטב שכל השופטים יהיו שווים. הייתי מפריד בין בגץ ובין העליון, כלומר שופטים נפרדים - שופט מהעליון לא יוכל לעולם לכהן בבגץ. בית המשפט העליון ירכז את הפניות ויפסוק עם הנושא בגיץ" ואז יתכנס הבגץ ויכריע. בכך תצומצם סמכות הבגץ להכריע בנושאים שהם עניינו של הבגץ במקום להיות סמכות על לניהול המדינה. ההפרדה בין בתי המשפט תמנע קומבינות. לדעתי שיטה זו עדיפה על צמצום סמכויות בגץ או ביטול החלטות בגץ ע"י הכנסת. כך לא יוכל ברק הנוכל בחסות החוק והצדק לעשות ככול העולה על רוחו בנצלו את טיפשותם ו/או עצלותם של מחוקקינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לכינויי הגנאי המכוערים, שאני מוחה עליהם בתוקף, עדיין לא הבנתי מה אתה רוצה. אני לא משפטן, אבל לבית המשפט העליון (כפי שקבעה הכנסת, אגב) שני תפקידים: סמכות ערעור עליונה (תביעה הרי לא יכולה להיות מוגשת לבית המשפט העליון, אלא רק לבית משפט השלום או המחוזי, לפי חומרתה, באופן המוגדר בחוק), ובית דין גבוה לצדק שבו האזרח, או כל גוף בעל מעמד משפטי (חברה מסחרית, עמותה) יכול לעתור נגד רשויות המדינה בטענה שהם נהגו בו לא בצדק (ואני אשוב ואזכיר את דוגמת מוכר הקרחונים שאני אוהב להזכיר, ומשום מה מתעלמים ממנה כל הזמן). עכשיו אנא הסבר: א. מה התועלת שתצמח מהפרדת בית המשפט העליון לשני בתי משפט נפרדים? האם שיתוף הפעולה בין בית המשפט העליון שאתה מציע לבג"ץ שאתה מציע זהה למצב הקיים, רק עם יותר שופטים? ב. מהן אותן קומבינות שההפרדה בין בתי המשפט תמנע, וכיצד? ג. האם היית ממליץ גם לבטל את תפקיד ראש הממשלה? ד. האם טיעוניך הם נגד בג"ץ בהרכבו הנוכחי או נגד כל שנותיו של בג"ץ אז קום המדינה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי ערן ותודה על השיעור באזרחות. לגבי "כינויי הגנאי המכוערים" אני חושב שאהרון ברק הוא נוכל משום שהוא מנצל באופן גורף את סמכותו, ובעצם תפקודו מסכן את קיומה של מדינת ישראל בשל העדפת ערכים מסוימים על אחרים. כאמור זאת דעתי. מעניין אם כולם היו מתנפלים עלי אם הייתי כותב את הדברים האלו על אישיות פחות אהודה - יאסר עראפת למשל, כך שה"גנאי והכיעור" תלויים בנשוא הביקורת ולא עומדים בפני עצמם. בכל מקרה כל אחד וסגנונו. אני סבור שיש להפריד את שתי הסמכויות (אני בעד עוד שופטים). גוף אחד - בית המשפט העליון יהיה סמכות הערעור העליונה על בתי המשפט המחוזיים. השני בגץ יעסוק בעתירות כנגד הרשויות השונות. הממשלה פועלת ע"פ חוק וכמובן צריך לשמור שכך יהיה. כאשר הכנסת מאשרת את החלטות הממשלה יש לקבל זאת בהשלמה, גם אם נעשו דילים והסכמים קואליציוניים. אלו הם נבחרינו, ונוכל להחליפם בבחירות אם נרצה. במילים פשוטות הם עומדים למשפט הציבור ע"י בחירות חופשיות לכלל האזרחים. בגץ לעומת זאת אינו עומד לשום ביקורת, אין אפשרות לערער על החלטותיו. ניתן כמובן לחוקק חוקים עוקפי בגץ ובכך לתחום את סמכויות בגץ. אני נגד ביטול פסיקת בגץ ע"י הכנסת. אני בעד שמירת בגץ כגוף עליו ניתן לעתור כנגד רשויות המדינה ושהחלטתו תהיה סופית ומחייבת. אני גם בעד צמצום סמכויות בגץ לפסוק בנושאי החלטות הממשלה ולא לחלק ציונים לממשלה נבחרת ולבחון את החלטות הממשלה לאור הפרשנות הערכית של החוק ע"פ הערכים של שופטי בגץ. לכן אני הייתי שומר על סמכות הבגץ להכריע אבל מצמצם אותה רק לנושאים שבהם לדעתי הבגץ צריך לפעול. קומבינות: השופט ברק מתערב באופן תדיר בהחלטות הוועדה למינוי שופטים. השפעתו רבה והוא מנצל אותה. קיים חשש ששופט מחוזי שירצה להגיע לעליון יאמץ את הגישה של השופט ברק. אני מניח שהמערכת המשפטית צריכה שופטים נטולי מורא ולכן התערבותו של ברק היא בעיני סוג של קומבינה ואף חמור מזאת. ברק נוהג להתבטא בעניינים שלא בסמכותו לתקשורת (זוכר את דבריו על חומת ההפרדה ובית הדין בהאג - זאת הרי סמכותו של משרד החוץ. הנושא היה כ"כ רגיש שראש הממשלה ביקש שאף שר לא יתבטא בעניין אבל לשופט ברק כמובן מותר לעשות ככול העולה על רוחו) התועלת שתצמח: הבגץ לא ינהל את המדינה במקום נבחרי הציבור. העליון יחליט אם נושא העתירה הוא בסמכות בגץ ומה שבגיץ - יידון בבגץ. מה שיחליט הבגץ יהיה. לגבי רוה"מ הייתי שמח אם היה לנו ראש ממשלה יותר מחויב לנושאים חברתיים. אני לא רואה דמיון בין תפקיד ראש בית המשפט לתפקיד ראש הממשלה כי ראש הממשלה הוא זה שמרכיב את הממשלה וממנה את השרים. היה כמובן מוטב שהחלטות ממשלה יתקבלו בלא מורא של השרים מפני ראש הממשלה שמא יפטר אותם. אכן העלית נקודה מעניינת. באמת יש דמיון מסוים בין שרון לברק.(אבל אני חושש ששרון הרבה יותר דורסני מהשופט ברק). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |