בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 16/12/04 23:11
הערה צדדית 269330
לא יודע מה זה ''חוויה חוץ גופית''. החוויה של אדם שחושב שחטפו אותו חייזרים עשויה להיות ממשית כמו החוויה של חוקר שנמצא במעבדה. החוויה של רצון חופשי עשויה להיות חלק מהחוויה של הקיום האנושי ולא פחותה ממנה בעוצמתה.
אני לא טוען שההתבססות על החוויה מוכיחה את קיומם של חייזרים או של רצון חופשי. אבל אני חושב שפסילת הטיעון בגלל שהוא מתבסס על חוויות היא מוטעית. פסילה אפשרית נעשית בגלל שיפוטים ואמונות אחרים שלנו (שעל נכונותם אפשר לחלוק).
הערה צדדית 269341
נראה לי שאנתה מבלבל קצת בין שני סוגים (מתורת ההכרה) של "ידיעה". הסוג הראשון של "ידיעה" מושג באמצעות ה"תבונה הטהורה" ומקנה ידעה *ודאית* של עובדות א-פריוריות כמו ש"השלם הוא סכום כל חלקיו", או "שאם A גדול מ- B אז גם 2A גדול מ-‏2B".

הסוג השני של "ידיעה" הוא הסוג האמפירי - הנובע מן הנסיון. מדענים מבינים שזו "ידיעה" חלשה בהרבה מאחותה הא-פריורית ומייחסים לה *סבירות* מסויימת אבל לא של 100%. רמת הסבירות ניתנת להשערות עלפי רמת הנסיון (האישי או האנושי-המצטבר).

אני ראיתי בחיי כמאה עורבים, כולם שחורים, וגם שמעתי מחברי וממורי שכל העורבים שהם ראו הם שחורים. זה מעניק סבירות מספקת להניח שכל העורבים שחורים. ובחיי היום-יום אני אומר שאני "יודע" את זה. (למרות שזו ידיעה פחותה מידיעתי ש1+1=2).

לעומת זאת, אם הייתי רואה בחיי רק עורב אחד (שחור) ולא הייתי שומע על חוויה דומה ממספיק אנשים (גם שאין לי סיבה לחשוד בדיוחיהם), הייתי נזהר ואומר ש*יכול להיות* שכל העורבים שחורים. כאן רמת הסבירות, על סמך הניסין המועט, כל כך נמוכה שהייתי מהסס לכנותה "ידיעה" (אפילו מהסוג הנחות-האמפירי) ובטח לא הייתי מנהל את חיי על סמך ה"ידיעה" הזו.

אגב, הנסיון המוגבל (מספר הפעמים) איננו המגבלה היחידה של הידיעה האמפירית. אם ראיתי בחיי רק עורב אחד (שחור), אומנם לא הייתי יכול לטעון משהו לגבי כל העורבים אבל הייתי יכול לומר ב*סבירות* גבוהה מאוד שיש עורב אחד שחור. הסיבה שגם ידיעה פשוטה זו היא סבירה (מאוד) אבל לא ודאית היא שנסיונינו מלמדנו שהחושים מטעים לפעמים ולא אחת מתערבבים עם דמיון. אני יכול לספר לך שאתמול ראיתי דרקון ורוד. אני חושב שתשאל "אתה בטוח? היה שם מספיק אור? נגעת בו? שמעת אותו? אתה יכול לראות אותו שוב?". אפילו אם אענה בחייוב על כל אלו (ואתה לא תחליט לאשפז אותי אצל טלי ו.), קשה לי להאמין שתנהל את חייך על סמך הדיווח שלי.

נו, אז אחרי כל הבירבור הזה, איזה סבירות אתה מייחס ל"ידיעה" המדווחת עלידי מישהו מלא מורפיום וחזה פתוח על שולחן הניתוחים?
הערה צדדית 269348
אני לא מייחס לידיעה כזאת הרבה ערך. אבל השאלה היא מדוע אני לא מייחס לה ערך. תשובתי: בגלל שאני יודע שמורפיום גורם לטשטוש, בגלל שאני לא מאמין באפשרות קיומם של חיים לאחר המוות, בגלל שאני חושב שלפעמים אנשים רואים את מה שהם רוצים לראות. בקיצור, במקרה זה הפסילה שלי של "הטענה על סמך החוויה" לא נעשית בגלל שהטענה מתבססת על חוויה, אלא בגלל שהיא לא קוהרנטית עם שיפוטים ואמונות אחרים שלי.
הערה צדדית 269350
הטיעון הראשון והשלישי שלך נראים כאילו הם תוקפים ישירות את העובדה שהאדם "חווה חוויה" - בראשון, המורפיום גורם לטשטוש ולכן פוגע ביכולת לחוות חוויה. השלישי מתייחס לזה שהחוויות של אנשים הן סובייקטיביות על פי רצונם.

לכן בעצם נשאר הטיעון השני, של "אני לא מאמין". אבל למה לא להאמין? ואיך אמונה זו תשתנה? הרי לא כל אמונה נקבעת אפריורי ובהתעלמות ממה שניתן לכנות "עובדות אמפיריות".
הערה צדדית 269351
ביחס לטיעונים - אני לא מסכים. הם לא תוקפים את העובדה שהאדם חווה חוויה. למשל, הקביעה ש"המורפיום גורם לטשטוש" היא אמונה שגורמת לי לייחס פחות משמעות לנתונים שעולים מתוך החוויות שאדם חווה כשהוא נתון תחת השפעת מורפיום. אבל זה כמובן תלוי במערכת האמונות הכללית שלי: אני מאמין שמורפיום גורם לטשטוש (מעולם לא ניסיתי), אני מאמין שטשטוש גורם לפחות קשר עם המציאות (יש תרבויות שמאמינות שטשטוש מאפשר לראות דברים שבמצב אחר נעלמים מאתנו. בעצם, בהסתייגויות רבות, גם אני חושב כך), ואולי החשוב ביותר - אני מאמין שאין חוויות חוץ-גופיות (אחרת, למה שאייחס את העדות שלו לטשטוש ולא למה שקרה לו? יכול להיות שדווקא המורפיום היה חלום. אבל יש דברים שאני מאמין בהם מלכתחילה, ויש דברים שאני לא מאמין בהם).

בנוגע לפיסקה השנייה שלך: אני לא יודע. פרדיגמה, תרבות, וקצת עימות עם המציאות.
הערה צדדית 269398
אני חושב שאנחנו דווקא מסכימים ואתה מעמיק לדיון מעניין אבל מפספס ומשאיר מאחור את הנקודה הראשונה שרצינו להראות לאורי.

כשהחילוני (החושב) אומר "אינני מאמין בקייומו של העולם הבא" הוא *לא* אומר "אני יודע שאין עולם הבא". הוא רק אומר "יכול להיות שיש עולם הבא אבל הסבירות נמוכה בעיני ולכן אני לא מתנהג כאילו אני יודע שיש עולם הבא".

גם כשסיפרתי לך על פגישתי עם הדרקון הורוד, אתה אולי הרמת גבה ושאלתה את עצמך אם זה לא היה במסיבה שבה שתתי ו/או עישנתי משהו מריח, אבל בטח לא אמרת שזה סותר את תבונתך הטהורה או האמפירית (כי זה לא). יכול להיות שבאמת ראיתי אבל הסבירות נמוכה בעינך ולכן אין בכונתך להתנהג כאילו אתה יודע שיש דרקונים ורודים.

בדומה, אין לי בעיה עם אורי פז כשהוא בוחר להקדיש את חייו לרדיפה אחרי דרקונים ורודים או להכנה לעולם הבא. להפך, כל עוד הוא איננו דורש ממני להצטרף אליו, אני מאחל לו הצלחה, אושר ועושר בשני העולמות (ובלבד שיניח לי לנהל את חיי ורלדוף אחרי סירנות תכולות).

------
תראה, אני לא מתעסק בזה בצורה מקצועית אז גם לי יש תהיות בקשר לכמה דברים שאתה מעלה. במיוחד לגבי הקו המפריד בין "אמונה" ל"תבונה טהורה". נדמה לי שחלק מהדתיים החושבים (יש גם כאלה) טענים שהידיעה שאלוהים והעולם הבא קיימים, טבועה בנו ממש כמו הידיעה ש- 1+1=2. כלומר היא חלק מ"התבונה הטהורה" והם למעשה אינם "מאמינים" הם "יודעים בודאות". על הבסיס הזה נבנית ההתנשאות החרדית בקלות. הרי גם אנחנו מתנשאים על מי שכופר בטענה ש- 1+1=2 ומתנהג כאילו זה לא נכון. אנחנו מכנים כופרים כאלו טיפשים או משוגעים. אם לנו יש זכות להתנשא כך על מי שכופר באמיתות שלנו למה לחרדי אין זכות דומה?

לא יודע. לכן אני מוכן לקבל את ההתנשאות החרדית. שיחשבו שאני טיפש או משוגע (או תינוק שנשבה) רק שיתנו לי לחיות בשקט.
הערה צדדית 269400
אני מסכים לכל מילה.
הערה צדדית 269372
"החוויה של רצון חופשי עשויה להיות חלק מהחוויה של הקיום האנושי ולא פחותה ממנה בעוצמתה" - מי חולק?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים