בתשובה לאלמנה ויתום, 18/12/04 0:47
גיוס ושואה 269493
1. הבעיות בלבנון התחילו זמן קצר אחרי המלחמה, בזה את כמובן צודקת, אבל הצטברותן לרמת קונצנזוס שהיה ברור שחיילים נהרגים שם לחינם ולא כדאי להתגייס בשביל זה היתה (לדעתי הפרטית ואין לי סימוכין) בשנות ה-‏90 וזה תרם לאי רצון לגיוס, יחד עם הנסיבות שמנית.
2. ברור שמקור הסמכות חשוב, אבל לא בהקשר של הדחף החברתי להתגייס, כמו שעושים כולם.
3.למרות שהקשר העובדתי רופף, כמו שאמרת, מפליא כמה מהר וחזק נוצר הקשר עם יהודים באשר הם. הזהות עדיין חזקה ומקשרת מאד ולפי הנסיון שלי בחו"ל, על מושג "העם היהודי" לא אבד הכלח.

טוב, אז הסכמנו שסביר שתהיה התייחסות רגשית לשואה שלנו בשונה מזו שהיתה ברואנדה. לגבי המסקנות, נכון, אחת מהן היא שכדאי שנסמוך על עצמינו כי בעת צרה לא ברור שיבואו להציל אותנו (מסקנה נכונה מאד גם לרואנדים וגם לסודנים השחורים שחווים אותה על בשרם בימים אלה). המסקנה "אנחנו קורבנות ולכן מותר לנו ומוצדק שנכנס בכל העולם ואישתו בלי חשבון" שאת טוענת לה, לא קיימת, לדעתי.יש בבירור גישה של אטימות לב לסבל הזולת (פלסטינאים) שנובעת לדעתי מהכיבוש המתמשך, אבל לא קיבלתי את הרושם שזה לקח השואה שמנסים להנחיל לנוער בבמסעות לפולין ובחינוך לזכר השואה. שוב התרשמות שלי משיחות עם חוזרים ממסעות. דבר שכן ניתלים בו בשואה, בהחלט למורת רוחי, הוא שבכל פעם שהאירופאים מעיזים לבקר אותנו מזכירים להם את האנטישמיות והשואה (לאירופאים הרלוונטיים).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים