בתשובה לאפופידס, 17/12/04 19:46
ובמקום החמישי בפסטיבל עדות המדע: פזמון לגנום 269517
תנחומיי על החתול,
אולי זה עוד לא מאוחר מדי, שמעתי על רופא מצויין המטפל במצבים חריגים בחתולים בשם שרדינגר. אני יכול לתת לך את הטלפון שלו אבל קח בחשבון שהוא זמין ולא זמין עכשו והצלצול אליו עשוי להופכו ללא זמין עבורך.. : )

לחיזוק מעשה הבריאה שלך בעדויות מהעולם הנוכחי,
ישנם פסאודו-גנים שהינם פחות או יותר מה שאמרת, היינו שברי גנים שפעם היו פעילים והיום לא.
אלו צבורים בגנום שלנו בכמויות נכבדות, ומי יודע, אולי משמשים כמחסן חלפים כזה או אחר.
הדוגמא הקיצונית ביותר מובאת בעבודתו של פרופ' דורון לנצט ממכון ויצמן:רצפטורי הריח (Olfactory receptors).
יש לנו כ-‏900 גנים ופסאודו-גנים ממשפחה זו, כמות עצומה ממש (בהתחשב בזה שיש בגנום כולו כ-‏30,000 גנים).
מסיבה שלא ממש ברורה, המין האנושי עבר איזושהי "שואת-ריח" בה בזמן קצר אבולוציונית איבד חלק גדול מיכולות ההרחה שהיו לו (ושעדיין מצויות בעולם החי).
ובמקום החמישי בפסטיבל עדות המדע: פזמון לגנום 269528
המון תודה על ההסבר.
בעניין שואת הריח, למיטב ידיעתי, 70% ממוח הכריש מוקדש לעיבוד המידע המגיע מן הרצפטורים שבאף‏0.
אז אנחנו איילים ולא כרישים, אך ניתן ללמוד מכך כי שמירה על חוש הריח אינה דבר של מה בכך, מבחינת העומסים והנפחים שהיא דורשת מן המוח.
מפתילים אחרים באייל, שעסקו במוח, ניתן לראות בבירור שישנה נטייה לוותר ולצמצם ככל האפשר חלקי מוח שאינם חיוניים לחלוטין‏1. מכן ניתן אולי להסיק כי לאחר שחשיבותו של חוש הרוח לאורח חיי האדם ירדה, צומצם האזור האחראי לכך במוח במהירות, לטובת כישורים החשובים יותר לאורח החיים החדש. החשודים המידיים הם כמובן הכישורים הקשורים באזורים הסמוכים לזה המטפל בריח, אם אומנם אין הם מפוזרים ביותר מדי מקומות ואם הם במקום דומה גם אצל אחינו הפרימאטים.

________________
0 או שזה כולל גם את האותות החשמליים להם הוא רגיש?
1 דוגמא אחת וקיצונית לכך שהזכרתי בעבר היא אותה ציפור שאף מצמצמת את נפח מוחה מעונה לעונה, לפי כמות הזיכרון הנדרשת לה לשם איחזור המקומות בהם החביאה היא אוכל. אגב, בשאר הגוף, מה שאינו רקמת מוח (או שרירים - במקום השני לאחר המוח), הוא בעל שרידות גנטית גבוהה יותר, שכן עומסו על הגוף קטן יותר.
ישוב טלה אל חיק האמ(ונה) 269560
וישנו עדיין ה"הסבר" האלטרנטיבי, המיוצג במאמר לעיל ובדברים הבאים:
"גרי הברמאס, פרופסור לפילוסופיה ותיאולוגיה וחבר מערכת "פילוסופיה כריסטי", ריאיין לגיליון
הסתיו של המגזין את עמיתו וידידו, הפרופסור לפילוסופיה אנתוני פלו, שאמר לו כי הגיע למסקנה שיש
אלוהים."

"פלו החל לרכוש מעמד כשפירסם ב-‏1950 מאמר שכותרתו "תיאולוגיה ורמאות" בכתב העת של החברה
הסוקרטית, פורום תיאולוגי של אוניברסיטת אוקספורד. מאז הוא הרצה על כך שאין בנמצא כל הוכחה
לקיום אלוהים, בין היתר באוקספורד, אברדין ורדינג, התארח בקמפוסים רבים בארצות הברית ובקנדה
ופירסם מאמרים וספרים בעניין."

"מתברר כי המחקרים החדשים בתחום הדי-אן-אי שהתפרסמו בשנים האחרונות "הראו את המורכבות
הבלתי נתפשת של הארגון הנחוץ כדי ליצור חיים" ולדעת פלו הוכיחו שאין מנוס מלקבוע כי ידה של
"אינטליגנציה" כלשהי היתה מעורבת בתהליך בריאת האדם."
ישוב טלה אל חיק האמ(ונה) 269653
והקישור הוא: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... .
ישוב טלה אל חיק האמ(ונה) 270960
''כך נטש פלו את אמונותיו המוצקות ואת מחנה הספקנים המידלדל והצטרף למחנה העצום של חוזרים בתשובה בני כל הדתות''
אני תוהה לי מהי עמדתו ה''בלתי משוחדת'' של הכתב..

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים