בתשובה לעידו רזון, 24/02/00 0:49
עולם חדש מאומפלש 2701
סחתיין על ההעלבה האישית. אכן ירידה נחמדה ברמת הדיון. תודה, נהנתי.

ועכשיו לעניין -
ההשוואה בין ספר לבין שיר אינה לעניין. ההשוואה הנכונה היא "אני רוצה להיות מסוגל לקנות רק את הפרקים המעניינים בספרים - למה הסופר מכריח אותי לקרוא את כל הספר?".
אני לא טוען שיש פה דבר רע באופן אבסולוטי - יש דיסקים שבאמת יש בהם רק שיר נורמלי אחד או שניים. אבל יש דיסקים שיש בהם הרבה שירים מצוינים שפשוט לא תשמע אף פעם. האמונה הבלתי-מעורערת שלך ביכולת של אינפורמציה להגיע אל אנשים היא, תסלח לי, מגוכחת. על כל אתר באינטרנט שמבקרים בו מאות אנשים כל יום יש אלפי אתרים שאף אחד אף פעם לא רואה. על כל שיר שאתה שומע ברדיו יש מליון שירים שלעולם לא תשמע.
אם הדרך היחידה בה אדם יוכל להרחיב את אופקיו (ושים לב, אני לא מאשים אותך בצרות אופקים, אני מאשים את השיטה שאתה מציע שתעודד צרות אופקים) היא ע"י בחירה מודעת, רובנו נישאר צרי אופקים למדי.

זאת אחת הבעיות הגדולות עם אינטרקטיביות - אדם שהוא אוטונומי לחלוטין הוא סגור לחלוטין למידע חיצוני (הוא הרי מבודד לחלוטין מהשפעות חיצוניות), והוא ישאר מקובע לחלוטין בדעותיו ובטעמו.
בוא ואתן לך דוגמא - בכל מסעדה בה קיימת האפשרות, אני תמיד בוחר ב'תפריט הטעימות של השף'. אני מניח שהשף מבין באוכל, ואני מניח שיש לו טעם מעניין (לא, אני לא מניח שכל מה שהוא יגיש לי אני אוהב). אולי אני אגלה מאכל חדש ומעניין שאף פעם לא הייתי מזמין בעצמי? אולי אני אלמד משהו חדש שלא הייתי מגיע אליו לבד?

בצורה אבסורדית משהו, העולם שאתה מתאר הוא עולם נאופובי: כולם יעשו רק את הדברים המוכרים והאהובים. אני מעדיף עולם נאופילי: כולם ירצו לנסות דברים חדשים מדי פעם ויסמכו על אנשים אחרים מספיק בשביל לאפשר להם להשפיע על טעמם.
עולם חדש מאומפלש 2715
מה, בעצם, מונע מיוצר למכור "דיסק שלם" במודל האינטרנט?

"לא ניתן לקנות רצועה זו לבדה, אלא רק את כל העשרה, במחיר של 25 ש"ח בלבד".

לחלופין:

"כל שיר שלנו עולה 10 ש"ח בהורדה ישירה מהאתר של דוד. אבל אם תגיד שדוד שלח אותך, תוכל לקנות את כל האלבום - 12 רצועות, לא פחות - בחמישים ש"ח בלבד".

אם אהבת שני שירים שלהם, סיכוי לא קטן שתתפס בחכה.
פרדוקס חלוקת הקטע 2717
ובכן, מהי האנלוגיה הנכונה בעולם הספרים לתופעה של בידוד שיר מתוך הדיסק? האם ספר אחד מתוך כלל יצירתו של סופר (רזון)? או פרק אחד מתוך ספר (קלין?) ואולי דווקא סיפור מתוך אוסף סיפורים קצרים? ואולי פסקה מתוך פרק?
ואולי לכל אחד מאלה, האנלוגיה במוזיקה תהיה דווקא בידוד של הפזמון החוזר מתוך השיר? של סולו הגיטרה?
די ברור למה אני חותר: אפשר לפרק ולאחד למעלה ולמטה כמעט ללא גבול. הכל תלוי ביוצר ובמאזין ויהיה נחמד לתת לשני הצדדים האלו להחליט, במין משא ומתן, מהי היחידה האטומית שאותה אפשר/ראוי להוריד. (אולי אולי אפשר לשקול לתת ליוצר אפשרות כפייה, או לפחות וטו - כלומר, אפשרות טכנית למנוע "הורדה" של שיר בודד, כאשר הוא חושב שיש ליצירה מקום רק כאלבום שלם).
אבל שוב, המסגרת של "דיסק" דווקא, קיבוץ שירים בהיקף של בין ארבעים לשמונים דקות, לא הרבה פחות ולא הרבה יותר, אין בו שום דבר מקודש. אני מאמין שהוא נולד מסיבות טכניות בימי הויניל העליזים - אז, אכן, האורך היה הרבה יותר קשיח. בקומפקט דיסק אפשר כבר לשים על דיסק אחד הרבה יותר דקות, וכתוצאה מכך גם הגבולות התגמשו, אבל עדיין יש איזה ציפיה שבאלבום יהיו כמה עשרות דקות של מוזיקה, כלומר מספר מסוים של שירים.

אם האינטרנט מאפשר שחרור ממגבלות כאלה, מה רע?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים