קסם, חן וכו' 270668
כפי שצוין, בכל תקופה שהיא רק אנשים מעטים נהנו מיתרונותיה; אולם תחום יוצא דופן, אולי, והסיבה היחידה שהייתי רוצה לחיות בעבר, הוא...

הארכיטקטורה!

נדמה שרק בשבעים השנים האחרונות צצה אופנת הבניינים המכוערים. אני לא מומחה, אבל למיטב ידיעתי, עד לפני שבעים שנה לא נבנה אף בניין אחד ללא איזה שהוא עיצוב אישי, צבע או קישוט. גם למפעלים הקודרים ביותר ולשכונות העניות ביותר היה קסם וחן מסוימים.

ברור שהקסם והחן לא סיפקו נחמה לעניים שגרו בבתים אלו; וגם ברור שהמצאת המכונית, המהפכה התעשייתית והתרבות האוכלוסיה, כל אלו תרמו בצורה אולי בלתי נמנעת לכיעור הערים. אבל בכל זאת לא ברור לי מי הגה במוחו, ומי אישר, בניית כמויות כה עצומות של בלוקי מגורים קובייתיים ואפורים בכל העולם. מה, אם כבר משקיעים מיליון דולר בבניין מגורים, כמה כבר יכול לעלות לצבוע אותו בכחול?

ממש עצוב לי שגם בערים היפות ביותר בעולם לא ניתן שלא למצוא שכונות עגומות. לעיתים קרובות מדובר במקומות שלא חסר בהם מקום - סטוקהולם, ערי סקוטלנד, איסלנד. נדהמתי לראות בתמונה של רייקיאוויק שכונה שנראית כמו פתח תקוה. מספר התושבים בכל איסלנד שווה למספר התושבים בפתח תקוה, אז למה לבנות רבי קומות חפוזים?

העיצוב המודרני הקלוקל נפוץ כיום גם באזורים שמורים ורומנטיים בלב ערי התיירות. בחזית כל בניין שני בלב היידלברג (הנפלאה) יש שלט מכוער של חנות שווארמה, עם סמל קוקה קולה בכל צד, כמובן. שלטים היו גם בימי הביניים, אבל כמה חן, אינדיווידואליות ויצירתיות!

איך זה שהעיריות, אשר משקיעות כספים רבים בפרסום, שיפוץ ושימור הערים העתיקות, לא שמות לב למפגעים הללו?
קסם, חן וכו' 270905
במידה מסוימת, הבלוקים האלו מעידים לא על התעלמות משיקולי אסתטיקה, אלא על בחירה אסתטית אחרת. מתישהו בתחילת המאה העשרים קם זרם המודרניזם באדריכלות (שם מפתח: לה-קורובזייה), שמאס בכל הקישוטיות. היתה להם משנה סדורה היטב, שדגלה בפונצקיונליות גרידא, ואולי ראתה בה את היופי האמיתי. אחד מסמלי הזרם הוא הערצת הבטון החשוף.

כמו כל זרם אוונגרדי, הוא היה בוודאי די תיאורטי ואליטיסטי, אבל אז באה הבניה הציבורית - לא רק במזרח אירופה, גם במערבה וגם בארץ (ונדמה לי שפה ושם גם בארה"ב). כמו כל מיזם ממשלתי, מן הסתם הם לא היו מאוד צריכים להתחשב בטעם ההמון <דמיין כאן ויכוח בן אלפיים תגובות על שוק חופשי>, והאדריכלים יכלו לתת ביטוי לגישות שהם למדו באקדמיה; זה בוודאי הסתדר היטב גם עם שיקולי תקציב.

אישית, אני מסכים שהרבה משיכוני הבלוקים הם מכוערים, אבל לא כולם. הרבה תלוי גם ברמת האחזקה (האם הטיח נשאר לבן), והשטחים שבין הבתים. בזמן האחרון בארץ, כשטעם ההמון חוזר להכתיב את צורת הבתים, נבנים דברים הרבה יותר מקושטים, בשלל צבעים וצורות - ולטעמי, הרבה יותר מכוערים. מה שעובד יפה בבתים חד- ודו-קומתיים מתחיל להיות בעייתי בארבע קומות ויותר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים