בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 30/12/04 9:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני אתן לך כמה דוגמאות ממקום העבודה שלי, כולן של רופאים ילידי ישראל: - חולה שברך אחרי הליכה לשירותים ("נקבים נקבים, חלולים חלולים") הוגדר תחילה כפרסבטיבי. - חולה התבקש למנות את החודשים מהסוף להתחלה. אף אחד לא ידע לשפוט אם עשה את המשימה נכון. לפני שנים שמרתי בבחינת בגרות בתנ"ך (תיכון עיוני, הכיתה הריאלית). תלמיד שישב מולי לא הצליח למצוא בשום אופן את פרשת "נוח" בתנ"ך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זאת שאלה אחרת: באיזו מידה "לימודי היהדות" אפקטיביים. הגדלת כמות השעות שמוקצבת להם לא תעזור, שהרי את פרשת נוח התלמיד ההוא למד לפחות שלוש פעמים בימי חייו, וכפי שאת רואה זה לא ממש הניב את התוצאות המקוות. יש המון נושאים שכדאי ללמד. למרבה הצער בחלק גדול מהם התלמיד הממוצע יישאר די נבער גם אחרי הלימוד (מהסיבות עליהן נסוב הדיון הזה), ועם המציאות הזאת צריך לחיות בינתיים. מתוך הים הגדול של עניינים ראויים, לדעתי היהדות מקבלת נתח גדול מדי, והאנושיות נתח זעום. "אנושיות" כאן הם הלימודים הכלליים על העולם והאנושות, בניגוד ללימודים הספציפיים של התרבות הלוקאלית שלנו. לא סביר בעיני שבוגר תיכון לא שמע כלום על דארוין, על קאנט, על גלילאו ועל ליאונרדו דה וינצ'י - עניינים שבעיני חשיבותם עולה במקצת על ידיעת שמות שניים עשר החודשים העבריים (סליחה. הבבליים). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |