בתשובה לד.ק., 06/01/05 19:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תוספת: אל תפרש טיעונים מהסוג הזה כבכיינות. לא זו הנקודה. הנקודה היא שיש היתממות מסויימת בהגנה על הקפיטליזם. אנשים יושבים וממציאים שיטות לעשות כסף, וחלק מהשיטות מתנגשות עם האינטרסים שלי (ושלך). אני לא אומר שמטרתם היא להרע לי, אני לא פרנואיד, אבל אני גם לא תמים מספיק בשביל לחשוב שטובתי חשובה להם מספיק כדי שיוותרו למענה על רווח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חייב לשמוע רדיו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו חוזרים לשאלה הישנה והטובה האם הכלכלה היא משחק סכום אפס. האם ממציאי השיטות לעשיית רווח מוצאים שיטות שמה שהן עושות הוא לקחת את השקל שיש לך בכיס ולהעביר אותו לכיס שלהם. כמובן שבמציאות זה לא כך. האנשים שממציאים שיטות להרוויח כסף לא יצליחו לגרום לך לוותר על כסף סתם כך, הם חייבים להציע לך משהו בתמורה. מרגע שבחרת לקבל את אותו דבר, אין לך שום זכות להתלונן, פרט לטיעון הישן והטוב של "שטפו לי את המוח" - ואני מקווה שלא תפנה אליו. נכון, מי שממציאים שיטות להרוויח כסף מחפשים דרכים למקסם את הרווח שלהם, ולעתים קרובות פירוש הדבר שהרווח שלך יהיה נמוך יותר. אז? עלייך לשאול את עצמך לא כמה הקפיטליסטים הרעים מרוויחים, אלא כמה אתה מרוויח. גם אחרי שקוראים את כל השורות עם האותיות הקטנות אתה מגלה שמבצעים הם לפעמים רק מבצעים, ושצרכנות נכונה יכולה להוביל למצב שבו גם אתה נהנה וגם המוכרים נהנים. לא רוצה? אל תקנה. מי מכריח אותך? האם אתה רוצה גם לשמוע רדיו וגם לא לשמוע פרסומות וגם לא לשלם עבור זה מכספי מיסים? ואולי אתה מעדיף שיקחו את כספי המיסים מכולם, כולל ממך, כדי להבטיח לך רדיו ללא פרסומות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תמיד אפשר "לא לקנות". באזורים מסוימים, חיסלה התפשטות הקניונים את המכולות השכונתיות ואת החנויות הקטנות, כמעט לגמרי. אני ומשפחתי נוהגים לאכול מדי פעם, ולכן אין לי בחירה אם לקנות בקניון ההמוני והרעשני או לא לקנות. לולא היתה לי מכונית הייתי בבעיה רצינית, כי הקניונים מרוכזים ולא מפוזרים כמו החנויות הקטנות. אפילו בדוגמת הרדיו הפשוטה-לכאורה אין בחירה חופשית אמיתית; הלא לא לכל אחד מותר להקים תחנת רדיו, רק לאלו הנתמכים בידי גופים כלכליים חזקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי גם אעצום עיניים כל פעם שאני יוצא לרחוב מותקף הפרסומות. אכן, זוהי אשמתי ושגעון פרטי שלי. ככל הנראה אמסור את בני למנזר כדי שלא יחשף למקפת הפרסומות מוכוונות הילדים, בעיקר בעונת הפסטיגלים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדי: לפני כחודש סייעתי בבית ספר יסודי באשקלון, עזרתי למורה בכיתה ג' עם תלמיד הסובל מלקוי למידה. לעניין: השיעור היה שיעור הכנה למבחן בחשבון, לפתע נכנס סוכן מכירות נמרץ של "מעריב לילדים" והתחיל לשווק את העיתון. הוא שיחק עם הילדים ולבסוף חילק לכל אחד מהם גליון. לפני שהוא יצא מן הכיתה הוא אמר לילדים, המולהבים, שיבקשו מההורים שלהם שיעשו להם מנוי על העיתון. הוא רשם על גבי הלוח את מספר הטלפון שלו (והמורה השאירה את המספר עד סוף היום). הבחור גזל 20 דקות מזמן השיעור והלעיט את מוחותיהם של הילדים. איזו הגנה יש לילדים? מהו המסר החינוכי שהם מקבלים כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה קשור לפרסום פסיבי... איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שאומר דברים כמו "אולי גם אעצום עיניים כל פעם שאני יוצא לרחוב מותקף הפרסומות." בתחילת הסמסטר היו בטכניון מני אישים בישים שרדפו אחרייך והציעו לך מבצעים מסוג זה או אחר, ואם דחית אותם בנימוס לא הבינו את הרמז והמשיכו לנדנד לך. אם לא ברור, אני ממליץ להשליך אנשים כאלו ליאור. אלא שהדיון הזה עוסק, דומני, בפרסומות רדיו, שלטי חוצות וכו', שבאמת אין שום הכרח לצרוך אותם אלמלא אתה לא שולט על העיניים/מתג הכיבוי של הרדיו/יכולת הקשב שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרסום החוצות אין שום דבר פאסיבי. מדובר בזיהום שמחלחל לתוכך, בין אם תרצה ובין אם לאו. מכיוון שאני נאלץ לצאת מביטי ומעדיף לעשות זאת בעיניים פקוחות, אין לי ברירה אלא להתקל בו. לא צריך סוכן בחליפה דו-צדדית כדי לדחוף לנו את המוצר. מספיק למלא כל מרחב ציבורי בפרסומות, הכמות כבר תעשה את השאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא לזה פרסום אקטיבי, אם תרצה. להגיד שאינך מסוגל להתמודד עם הפרסום והוא ''זיהום שמחלחל לתוכך'' זה טיעון ''שטיפת המוח'' הישן והטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני דווקא הייתי שמח לשמוע למה אתה כ"כ מזלזל בטיעון זה, טיעון שטיפת המוח הישן והטוב? האם אתה טוען שתופעה זו לא קיימת? האם אינך רואה כיצד אופנותיה של התרבות הפופולרית מושפעות מהפרסום והמיתוג? בפרסומת מסוימת בטלוויזיה מראים חייל שחוזר הבייתה ואמו מבשלת לו... איזה קיטש נהדר. מה שמובלע כאן הוא התפיסה הסנטימנטלית שלנו את צה"ל. בפרסומת אחרת, ברדיו, מדבר נהג מונית על הסרת שיער בכל הגוף. הוא המליץ גם לחבריו. ואני שואל, מה מפריע לך השיער? מהיכן נשאבים הרעיונות האלו? והנה, זה מתפשט, גברים רבים מסירים שיער. האם האפנה החלה לפני הפרסומת או הפרסומת היא הגורם לאפנה? בת"א ישנה קבוצה של "מכסחי פרסומות", שבאמצעות השחתת שלטי חוצות נלחמים על המרחב הציבורי. הם מוסיפים לפרסומות מסרים משלהם, מסרים הקשורים בערכים אנטי צרכניים. אני רואה פרסום בבתי ספר בצורה חמורה מאוד, הילדים אינם מסוגלים עדיין להתגונן, אינם מבינים את המניפולציה שמופעלת עליהם, בניגוד למבוגרים, או לפחות לחלקם. מנהלי ביה""ס שמוכנים להכניס סוכני מכירות למתחם ביה"ס ומרוויחים משהו מזה- פוגעים בשליחותם הם ובחינוכם של הילדים. כאשר אתה הולך לקנות משחת שיניים, אתה נתקל אולי בשלושה או ארבעה סוגים של משחות, למרות שבהחלט יכול להיות שישנם עוד סוגים אך הם השיווק שלהם לא צלח. האם אתה באמת חושב שהפרסום, תחום המגלגל מליונים, יותר מאשר ייצור המוצר בחברות מסוימות- עפ"י הנתונים של מלני קליין, אינו משפיע על החלטותיך והחלטותי כצרכנים, אינו פוגע בשיקול הדעת שלנו ואינו עושה עלינו מניפולציות רגשיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני *בטוח* שהפרסום משפיע על החלטותיינו כצרכנים, אחרת לא היו משתמשים בו. אני גם *בטוח* שהוא עושה עלינו מניפולציות רגשיות, כמו שעושה גם הקבצן ברחוב, כמו שעושים הפוליטיקאים וכמו שעושים מכסחי הפרסומות שיוצאים נגד המניפולציות הרגשיות של שוטפי המוח. אלא שהקנייה שאתה מבצע בסוף נעשית באופן מודע. האם יכול מסיר שיער לבוא ולהתלונן "זה לא אני רציתי, אבל הפרסומות גרמו לי לעשות זאת"? יש כאן הסרה משונה של האחריות האישית של כל אדם מעצמו, והעברתה לגורמי האופל ששולטים בהזרמת המידע. הפרסומות משפיעות עלינו, אך אינן כופות עלינו שום דבר. כפייה של אדם לחשוב בצורה זו או אחרת היא שטיפת מוח. התחמקות מחשיבה עצמאית ושקילה הגיונית של מה שהפרסומות אומרות לך אינה דבר שאת נזקיו יש להשליך על הקפיטליסטים המרושעים. אתה בעצמך אומר "הילדים אינן מסוגלים עדיין להתגונן". כלומר, אתה מסכים שהאדם ה"בוגר" מסוגל להתגונן. איך לדעתך מתגוננים? האם צריך לאטום את האוזניים ולכסות את העיניים, או שמספיק להשתמש מעט בשכל? עוד שאלה מעניינת שלא ממש ענו לי עליה היא - למה זה רע? למה זיהום הוא "פרסומות שמחלחלת לתוכך", אבל משחיתי הפרסומות עם המסרים האנטי צרכניים זה טוב? כי הם "דואגים לי"? אה, נכון, אל תספר לי - זה בגלל שהאינטרס של הקפיטליסטים הרשעים הוא לעשות כמה שיותר כסף על הגב שלי מבלי שיצא לי כלום מזה, אז הם משתילים בי רצונות ודחפים לצרוך כמה שיותר וללא שליטה, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחיתי הפרסומות, כאמור, נלחמים על המרחב הציבורי, הם אינם מוכרים לך, אינם מנסים לשדל אותך לקנות משהו או לשנות את דעתך- הם נותנים אופציה חלופית לפרסום. רוב האנשים המבוגרים יכולים להתגונן, לא כולם. יכולים להתגונן בעיקר אלו שנפגעו כבר פעם או פעמיים מאותם סרסורי שיווק, חתמו על איזו הוראת קבע או יותר בחיים שלהם. הסרסורים ממשיכים להסתובב ולהציק, מחפשים את הפתאים וכנראה מוצאים. הדור הצעיר של היום הוא דור שגדל בכדי לצרוך, שאיפותיו עלובות ועולמו התרבותי טפשי במקרה הטוב. אף אחד לא נמצא שם כדי להגן על הזאטוטים, להסביר להם מה מצוי מאחורי כל הנוצץ והזוהר הזה, עולם הפסטיגלים והmtv, הם מורעלים, גדלים לתוך זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחיתי הפרסומות היו אולי "נלחמים על המרחב הציבורי" אם היו מוחקים את הפרסומות ותו לא. ברגע שהם מכניסים לתוכן "מסרים אנטי צרכניים" הם הופכים למפרסמים בעצמם. לדעתי, להתגונן מפני פרסומות של שלטי חוצות ופרסומות רדיו יכול כל אדם שמוחו אינו מנוון. כמובן שאתה רשאי שלא להסכים איתי. לשורה האחרונה לא אגיב. ניתן לקוראים שישפטו מי צודק ומי היסטרי/תמים. להסכמה ודאי שלא נוכל להגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכיין הוא קורא לך? יצאת אצלו בזול. יש מישהו אחר פה, שהיה שולח אותך למוסד סגור וטוען שדבריך נכתבו בוודאי תחת השפעת פטריות הזיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |