בתשובה למיץ פטל, 05/07/01 19:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. אני חושב שלא הבנתי את מטרת ההערה. אם אתה מתכוון שבשום אופן לא תחקר על ידי השב"ק משום שאתה לא תשתתף במעשה תועבה כמו זה – אתה כנראה לא מבין שפעילות פוליטית או ציבורית היא חלק בילתי נפרד מחברה דמוקטית, בעיקר כשמדובר בפעילות למען חופש הביטוי – או שאתה מערער על חשיבות הדמוקרטיה, או שאתה תופס מגדיר דמוקרטיה אחרת ממני. ואני אגב, לא נחקרתי מעולם על ידי השב"ק וגם מקווה לא להיחקר בעתיד. בכל זאת הייתי עושה בחפץ-לב את מה שעשתה ארבל, גם הדבר היה כרוך במאסר. 2. פחררר. בסך הכל ידוע שהתקשורת נשלטת בידי מיעוט. מי שמתעניין יודע גם שחברות הכבלים יקבלו זיכיון בלעדי על הפס הרחב בלי לממש חובות שלהן על פי חוק (כמו למשל מתן זמן שידור [וציוד צילום במחיר עלות] עבור אירגונים חברתיים וקהילתיים). ריבלין כמובן שומע רק את הצד של בעלי ההון ואמר בעצמו ש"תחרות על שוק התקשורת אינה אינטרס ציבורי". לא נשמע לכם מגוחך? אז בשביל להתארגן נגד הריכוזיות בתקשורת או להתארגן לכל מאבק פוליטי אחר, צריך רק להכיר אנשים אחרים שחושבים כמוך, ו... זהו. כשאתה פוסק כי הטחת עוגת קצפת לא לגיטימית ואפילו מגדיר אותה אלימה, אתה כנראה מסתמך על הקונצזוס הרחב שיש לדעתך בציבור, אחרת הייתי טורח לנמק. אבל מה לעשות שמחוץ לחומות האינטלקטואליות של האייל, אולי רוב הציבור דווקא תומך במעשה של ארבל, או לפחות אוהד את המעשה ומשועשע ממנו ומהתגובה ההסטרית של חברי הכנסת. 3. מה שאני רציתי לומר זה שתנועת המחאה נגד הגלובליזציה חותרת ברובה הגדול לכיוון ההפוך מן הדיקטוטרות והקפיטליזם הממלכתי של מדינות כמו ברית המועצות וסין. הזדמנות כמובן קיימת עבורי. אני למזלי לא ערבי או אישה, ובעזרת הרבה הרבה מזל וקצת עבודה קשה ודריכה על כמה גוויות פה ושם, גם אני אוכל להיות ביל גייטס ולדכא ולנצל את שכמותי. הידד! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. שלטון החוק הוא ערך מרכזי בדמוקרטיה. הטחת עוגה בפרצופו של הזולת (בלי הסכמתו) אינה חוקית, ובמקרה הזה אין שום סיבה ערכית עמוקה לא לציית לחוק. היותי נחקר-או-לא ע"י שירות הבטחון הכללי (השב"כ) אינה תלויה רק בי. האם יש לך בדל סימוכין, אגב, לטענה כי ארבל נחקרה ע"י השב"כ? 2. חברות הכבלים פועלות בניגוד לחוק?! מה אתה אומר? כבר הגשת תלונה למשטרה? כבר עתרת לבג"ץ נגד שר התקשורת והיועץ המשפטי לממשלה? מה פסק ביהמ"ש? כשאני קובע שזריקת עוגה על אדם היא אלימות, אני מסתמך פשוט על הגדרתה של אלימות כ"תוקפנות; שימוש בכח". כשאני אומר שאלימות איננה לגיטימית, אני אכן מביע עמדה מקובלת מאד (אתה רשאי לקרוא לה "קונצנזוס"). אולי, באמת, רוב הציבור תומך ואוהד את האלימות. זו בוודאי הסיבה שאילו ארבל היתה רצה לכנסת, מפלגתה היתה זוכה ברוב הקולות הכשרים, היא היתה מקימה ממשלה ומעבירה חוק לפיו זריקת עוגות על שרים וזריקת ביצים רכות עליך הן חוקיות למהדרין. 3. אתה רוצה לנצל אנשים? זה העניין? זה מה שנמנע ממך (אלא אם, חלילה, תעבוד קשה)? המאבק בגלובליזציה הוא המאבק על זכותם של הנאבקים לדכא ולנצל אחרים? מעניין. אני מניח שתגיד כעת שהוצאתי את דברייך מהקשרם. תחת זאת, אני מציע שתסביר מהן השאריות שבהן אתה נאלץ להסתפק, ומה באמת מפריע לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש שתי גישות עיקריות שאני מכיר אל המושג דמוקרטיה. הגישה השמרנית היא להבין את המילה לפי הפרוש המילולי, כלומר שילטון הרוב. לפי גישה זאת, כל פעולה של ממשל העורך בחירות לפרלמנט הוא לגיטימי. הטענה הזאת לא עומדת במבחן המציאות בין היתר לאור העובדה כי גם למדינות כמו איראן ולבנון יש פרלמנט וברור לכל כי הן אינן דמוקרטיות, ועד כמה שידוע לי גם לא מתיימרות להיות, ובכל זאת הן עורכות בחירות. מה לעשות שגם במשטר רפובליקני השילטון לא תמיד עושה כרצון העם וגם לא ממש מתפשר בין העמדות השונות – פשוט מספר הנושאים לפיהם נבחרים חברי הפרלמנט הוא מצומצם והאזרחים לא יכולים טכנית לערוך הצבעה על כל החלטה של השילטון. אי אפשר להגיע לדמוקרטיה מושלמת רק באמצעות פרלמנט, אבל אפשר בהחלט לעודד מעורבות ציבורית בהחלטות השילטון, בין היתר באמצעות פעולות מחאה. עוד בעיה מיוחדת לישראל: שניים וחצי מיליון פלסטינאים הנשלטים ישירות ובעקיפן על ידי הממשל הישראלי, ועוד כמו מאות זרים העובדים בישראל, להם אין אזרחות ואינם זכאים להשפיע על ההחלטות שנוגעות לגבהם. עובדה זאת מורידה מן הלגיטימיות של ה"דמוקרטיה" הישראלית. הגישה השנייה לדמוקרטיה היא שמדובר במערכת ערכים שלמה הכוללת בין היתר את חופש הפרט, שיווין בפני החוק וחופש הביטוי. בדר"כ על פי גישה זאת, לרוב אין זכות לקבל החלטה הפוגעת שלא לצורך במיעוט, כמו למשל חיוב כל היהודים בנשיאת תלאי לזיהוים ברבים. כמובן שמיעוט לא רשאי לפגוע ברוב, כמו למשל איסור על פתיחת חנויות בשבת. לפיכך, חוק יכול להיות בילתי דמוקרטי גם אם רוב הציבור תומך בו. אז לפי הגישה הראשונה, הממשל הוא תמיד לגיטימי בכך שהוא נבחר בבחירות, וחסידי הגישה (שהיא כנראה היותר רווחת לצערי, למרות רוב הציבור נמצא איפשהו באמצע בין שתי הגישות) תומכים ביצירת "קדושה" של נציגי העם, כמו גם של שופטים, פקידים בכירים, גנרלים וכו'. הגישה השנייה שואפת לדמקרט את הדמקרטיה, בין היתר על ידי מתן אפשרות שווה לכולם לקבל ביטוי בתקשורת, ולא רק זכות ריקה מתוכן. סימוכין לכך שארבל נחקרה על ידי השב"ק אין עליי כרגע (תבדוק בעיתון, אולי זה שם), אבל עדות ממקור ראשון מפי כל מי הפעילים שנכחו באירוע (שנחקרו גם הם) כולל ארבל, דווקא כן שמעתי, ואין לי שום סיבה שבעולם לא להאמין להם. ארבל באמת התלוננה שהיא יצאה לא ברור למצלמות. הניסיונות בתקשורות ובפרום זה להציג את הפעילים כקומץ של תמהונים הם מגמתיים ושקופים. 2. א. כן, חברות הכבלים פועלות בניגוד לחוק. ולא, אין לי כל סימוכין כרגע, למרות שיצא לי לעיין בסעיף המדובר. אם תתעקש אני אנסה לחפש את המקור. גם לא ידוע לי אם מישהו הגיש בג"ץ בנושא. אני כן יודע שלהגיש בג"ץ עולה בסביבות ה-20,000 ש"ח ושקיים קשר ברור בין הון למשפט. ב. אם מיץ פטל הנכבד סולד עד כדי כך מן אלימות כולל זריקת עוגות, מעניין מה הוא חושב על פעולות אלימות בפירוש כגון הטלת פצצות אטום, הטלת פצצות מרגמה, ירי באש חיה וכדורי גומי וכליאה בכפייה הננקטים *תמיד* להשגת מטרות פוליטיות מובהקות כמו יהוד ארץ ישראל הקדושה או דיכוי עובדים והגנה על הרכוש הפרטי. במידה ומר פטל אכן תומך בשימוש באמצעיים (כולם או חלקם), אשמח לשמוע את נימוקיו. ההשערות שלי לתשובה של מיץ הן: א. רק מטרות פוליטיות הנתמכות על ידי מיץ ראויות לשימוש באלימות. ב. רק לממשלות מותר להפעיל אלימות כלפי בני אנשים פרטיים. לאנשים אסור להשתמש באלימות כנגד ממשלות. אני אגב פציפיסט. פשוט, זריקת עוגה לא נראית לי כפגיעה בריבלין אלה חלק ממאבק נגד מערכת, במקרה הזה נגד מונופול בעלי ההון על התקשורת. 3. סעיף שלוש שלי נכתב בציניות ואני מופתע בתמים שלא הבנת את זה. מה שרציתי לומר זה שהסיכויים לעלות מעמד הם כלושים, במיוחד עבור קבוצות מסויימות של האוכלוסייה אבל גם עבורי. אני כתבתי את זה ב"הרבה הרבה מזל". ההודעות שלי קצת ארוכות, אני יודע, ויש לי רושם שאתה קורא אותן בריפרוף ומגיב בלי לחשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מודה לך על ההרצאה, אולם לא הצלחת להסביר לי מדוע העבריינות של ארבל היא לגיטימית. אפילו בלי קשר לחוק העונשין (שהוא, אולי, לשיטתך, חוק המבטא עריצות של הרוב) ואפילו בלי קשר לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - לשר ריבלין יש זכות בסיסית לכבוד (לא כיבודים של שר; כבוד-האדם), ומריחת עוגה על פרצופו אינה מתיישבת עם זכות זו. 2. א. אולי בהזדמנות שאתה מתחיל לבסס משהו מטענת האי-חוקיות של חברות הכבלים, תביא גם סימוכין לטענה הסתומה "קיים קשר ברור בין הון ומשפט". אני בטוח שכיסיו של המכון הישראלי לדמוקרטיה מספיק עמוקים כדי לממן אפילו בג"ץ (מספיק שיוותרו על מודעה אחת ב"הארץ", לא?). ב. מותר לאדם להפעיל כח במידה הנדרשת להגנה עצמית. מותר למדינה להפעיל כח במידה הנדרשת להגנה עצמית. מותר לבית המשפט לשלול את חירותם של מי שנמצאו אשמים בעבירות מסוימות. בהיותך פציפיסט, אני מניח שלא תבוא אלי בטענות אם אוסיף להצעתי המקורית (להשליך עליך ביצה רכה) ריסוס הגון בתרסיס-קצף. שנאמר "צפה פגיעה"? 3. סעיף 3 שלך נכתב כהתחמקות ממתן תשובה, אבל בהדרגה התשובה שלך נחשפת בכ"ז. אתה בסה"כ מתקומם על כך שיש אנשים שיש להם יותר מלך. היית רוצה שגם לך יהיה. גם אני הייתי רוצה שיהיה לי יותר ממה שיש לי, אז אני מניח שאנחנו כמעט שותפים לדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בתור תלמיד במדע המדינה אני מבטיח לך שאין שום אסכולה שנותנת את ההגדרה הראשונה שלך לדמוקרטיה. ההגדרה הפרוצדורלית של הדמוקרטיה (מה שאתה מכנה "שמרנית") מחייבת בחירות חופשיות, חשאיות, בהן יש סיכוי סביר להחליף את השלטון, והדבר כולל את חופש הדיבור וחופש ההתארגנות ושאר זכויות שחייבות להתקיים כדי לאפשר בחירות אמיתיות. ההגדרה שלך מעולם לא התקיימה כהגדרה לדמוקרטיה. באשר לעובדים הזרים - בכל מדינה יש מהגרים שלא קיבלו אזרחות. תושבים אלו אינם זכאים להצביע, ואין בכך כדי לערער על הדמוקרטיה במדינה - המדינה הרי לא חייבת לאזרח כל מי שמגיע אליה, ואף אחד לא גרר את העובדים הזרים לישראל, למיטב ידיעתי. באשר לפלסטינאים - טוב, על זה אנחנו מנסים לעבוד כרגע. מה שכן, מרגע שהממשל נבחר בבחירות חופשיות אמיתיות, הרי שאכן לגיטימי עבורו לבצע כל דבר - בתחומי החוקה, אם יש כזו, או בתחומי הנורמות הקבועות, במקרה של בריטניה. אני לא ממש מכיר חסידים של הגישה הראשונה שלך, משום שהיא לא קיימת, כאמור. אלו שמתנגדים לחופש הדיבור הם מיעוט, והם בד"כ מתנגדים לדמוקרטיה בכלל. אינני מבין מה הרלוונטיות שלהם כרגע. תגיד לי, איפה בדיוק הממסד מונע ממך להקים אמצעי תקשורת? כסף חסר לך? בעיה. מה אתה רוצה, שהמדינה תממן לכל ארבעה תמהונים את הבטאון היומי שלהם? אגב, כבר לא נעים לראות איך כולם צוחקים עליך ואתה פשוט לא קולט - שב"כ, לא שב"ק. שב"כ זה שירותי בטחון כלליים. שב"ק זה חלק משמה של להקה ישראלית בשם שב"ק ס'. 2.א. ישנם מספיק ארגונים שישמחו להגיש בשמך בג"ץ נגד הכבלים אם תהיה לך הוכחה כלשהי שהם עוברים על החוק. יום טוב. ב. המדינה היא בעלת המונופול על השימוש בכוח בתחומה. לכן היא מחזיקה צבא, ולכן היא מחזיקה משטרה. האלימות תשמש אך ורק למיגור אלימות בלתי חוקית, או לשם קיום מטרות שהוחלט עליהן בצורה דמוקרטית ובהתאם לזכויות האדם שמקנה הדמוקרטיה. ועל איזה דיכוי עובדים אתה מדבר, לעזאזל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני עובד בשב''כ. מאז שקופת חולים כללית החליפה את שמה לפני כשנה או שנתיים ל''שירותי בריאות כלליים''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולה בסך הכל 500 ש"ח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם אנשים, עבורם 500 ש"ח זה לא "בסך הכל" אלא כמעט "סך הכל" שלהם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
500 ש"ח זה סכום שמרבית האנשים בארץ יכולים להשיג על מנת להגיש קובלנה על המדינה. נכון זה לא חינם, אבל אני מעריך כי אם זה היה חינם הרי שלא משנה כמה שופטים היית שם שם זה לא היה מספיק. חלק מהמטרה פה הוא הבחלט הרטעה מינימלית מהצורך לגשת סתם אם תביעה לבית המשפט העליון, וכמו שציינתי כבר זהוא סכום שרוב האנשים באררץ מסוגלים לגייס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
500 שקל זאת האגרה. אני מתאר לעצמי שבהתחשב בשכר הגבוה מידי של שופטים עליונים ושאר הוצאות על כח אדם (קלדן, ניקיון, סדרנים, אולי עוד משהו) זאת אגרה די סבירה למרות שראוי לעשות מאמץ להוריד אותה. הבעיה האמיתית היא השכר העצום אותו גובי עורכי הדין. נכון שיש המון אנשים שלומדים משפטים, אבל גילדת (אה, סליחה, לשכת) עורכי הדין דואגת לא להעניק להם רישיון עבודה. 20000 שקל לבית משפט זה סכום ענק עבור אזרח פרטי וגם סכום נכבד ביותר עבור אירגונים חברתיים שלרוב פועלים עם אפס תקציב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני יודע, דווקא ההתרשלות של לשכת עורכי הדין והקלות היחסית של המבחן לקבלת רשיון הם הגורמים לעליית המספר של עורכי הדין בארצנו הקטנה. הגבלות דרקוניות ויעילות ניתן לראות בלשכת רו''ח והפסיכולוגים (במיוחד הפסיכולוגיה הקלינית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאפשר להגיש תביעה נגד הממשלה או נגד גוף כמו חברות הכבלים בבית משפט שלו. יותר מידי עוכי דינים זאת בהחלט בעיה. וזה בגלל השכר המאוד גבוה שלהם. והשכר הגבוה נובע מן המספר הנמוך יחסית של משפטנים בעלי רישיון לעבוד במקצועם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ניתן להגיש תביעה מול משרד ממשלתי ולהפך לא פעם בית המשפט העליון מעביר את התביעה לבתי משפט אילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתון בהחלט להגיש תביעה באופן אישי ומניסיון בית המשפט מתייחס אליה במלוא הכבוד, להפך מה שאבי הגיש ללא עורך דין זכה ליותר יחס ונתינת תגובה מצידו מאשר רבים מעורכי הדין שהיו במקום שלא פעם זכו ליחס מזלזל עד מזלזל מאוד מהשופטים. (או במילים אחרות השופטים לא דרשו מאבי להיות משפטן אלא להבהיר דברים שלא היו מובנים היטב, הם להבדיל כן דרשו זאת מעורכי הדין במקום) נכון לא ניתן להגיש סתם דף נייר אלא צריך לבנות תיק ואומנם לא כל אדם ממוצא יכול לעשות זאת אבל זה עדיין לא מונע ממך לבקש צדק ובודאי לא מאירגון כל שהוא. בכל מקרה ניתן גם לפנות למשרדי עורכי דין ולבקש את עזרתם בחינם אותמורת אחוזים במקרים שבהם מדובר גם בפיצויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו אני קורא ש"אינדימדיה" עומדת להגיש בימים אלה תביעה נגד חברות הכבלים, ואני תוהה: מיהו בעל-ההון שממנו הם גייסו את סכום-העתק הנדרש להגשת תביעה כזו? כן, עכשיו זה ברור: אינדימדיה נשלטת ע"י מיעוט של בעלי-הון (כנראה מענף הקונדיטוריות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הציבור תומך בקריאות ''מוות לערבים'' במשחקים של בית''ר ירושלים. אני מאוד מקווה שזה לא הרוב שאתה מסתמך עליו. זה שאלימות זה מצחיק - אנחנו כולנו יודעים. השאלה היא כמה מאיתנו יודעים שזה שאלימות זה מצחיק זה עצוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מכווה מאוד שאני לא מסתמך על הרוב הזה. בשני המיקרים אני בכלל לא בטוח אם מדובר ברוב, בכלל תלוי את מי סופרים, במקרה של הקצפת אני מקווה שכן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |