בתשובה ליעקב, 07/01/05 14:26
ועוד מחקר 274223
רגע רגע, ואם עוצר אותי אדם דתי ברחוב ומבקש ממני לעשות מצווה ולהשלים מניין (קורה לי אחת לכמה ימים, למעשה), האם אפשר לצפות מהם שישלמו לי עבור השירות שנתתי להם בסוף התפילה? ואם איזה חב"דניק מבקש ממני לעצור לעשות מצווה ולהניח תפילין, אז גם אפשר לדרוש תשלום?

רגע, רגע, יש עוד! אם אני נתקל בקבצן ברחוב שמבקש ממני לעשות מצווה ולתת לו מעט צדקה כדי שיוכל לקנות אוכל לילדים, לאיזו תשואה אני יכול לצפות מההשקעה שלי?
ועוד מחקר 274231
לגבי המניין, סביר שישלמו לך על הזמן שבזבזת אם אתה מעוניין בכך.

החב''דניק רוצה לעשות עמך חסד. מה אתה חושב לא משנה. אם אינך רוצה אל תעשה, או תתנה איתו שישלם לך תמורת זה.

ולגבי הצדקה אתה צוחק כמובן. אבל אם הכסף שלו התפזר לכל הכיוונים ואתה עוזר לו להרים את הכסף בדרך שהוא לא יכל (הכסף נטרף על ידי כלב והוא מומחה להוציא כסף מכלבים) הרי שעליו לשלם לך על כך.
ועוד מחקר 274243
מכיוון שכבר היו כמה פעמים (לפני מספר שנים) שנחה עלי בדיחות הדעת, והחלטתי לסייע לאותם תשעה שחסרו איזה כופר זולל טריפות שבין שיניו עוד נעוצה תערובות של גבנ"צ ופסטרמה מהטוסט של הבוקר, כדי שישלים להם את המניין, אני יכול לדווח לך שאף אחד לא חשב בכלל להציע לי תשלום תמורת השירות שנתתי להם.
או, במילים אחרות, אתה משקר כהרגלך. אתה האדם היחיד עלי אדמות שרואה את היהדות בצורה שאתה מציג אותה כאן. אף יהודי אחר לא חושב שיש לשלם בעבור מצווה, והתפיסות שלך הן, במקרה הטוב, יחודיות, ובמקרה הרע, מעוותות.

החב"דניק, אגב, חושב שאני עוזר לו לעשות מצווה, כי הרי הוא רואה תועלת לעצמו בכל יהודי שמניח תפילין (אחרת למה הוא עושה את זה?). לפיכך, מגיע לי תשלום על שירותי.

ולבסוף, אני לא צוחק כלל וכלל. אין מצווה כמו מתן צדקה. מעשר, פאת השדה - התורה דחוסה עד אפס מקום במצוות לתת צדקה לעניים. וגם בערי ישראל לא חסרות עגלות של "חסדי נעמי", קופות צדקה וסתם חרדים שמתרימים כסף למען עשרה או שנים-עשר יתומים שאלוהים החליט לקחת את אביהם התלמיד השקדן בטרם עת ושכח להשאיר קצת מזומנים על טרחתו של הל"ז. אם בעבור מצוות מגיע תשלום במזומן, מדוע אין אף אחד מציע תשלום על צדקה? מדוע הצדקה היא מענק ולא הלוואה? הנה, נתתי חמישה שקלים היום לקבצן, בעוד חמש שנים, אני מצפה לפחות שיחזיר לי איזה שישה וחצי שקלים, לא כולל אינפלציה. אחרת, בשביל מה אני מטריח את עצמי?
ועוד מחקר 274262
אכן, הרמב"ם מונה את השותפות עם העני (שאפשר להסתכל עליה כסוג מסוים של הלוואה) כמעלה הגבוהה ביותר של הצדקה, ראה למשל: http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/havat/11-2.htm
ועוד מחקר 274299
מקובל שאדם משלים מעניין כי הוא נהנה מזה או יש לו זמן, כלומר הוא מוחל. אילו חשבו התשעה שאתה מוכן רק תמורת כסף היו אולי מוותרים על שירותיך. לכן עליך להתנות את התשלום מראש. דרישה זאת עלולה להראות להם מוזרה מכיון שהם רגילים שאנשים מוחלים. הטעות היא שלהם, לא שלך. אולם אבקשך לא לדרוש כסף זה עלול להתפרש רע.

לעומת זאת, אם אתה עוצר את הרכב שלך כדי לפנות פצוע לבי''ח, עליך לקבל פיצוי על הזמן ועל הוצאות החלפת הריפוד. זוהי ההלכה. אין צורך שתתנה זאת מראש כי זה כבר הותנה מראש בחוק. כך זה גם עם אמבולנס שמפנה אותך.

ולגבי החב''דניק זה סתם דיון פילוסופי. ולגבי הצדקה, ברור לך שזה מקרה קצת שונה.

ואחרון חביב. חלילה חלילה שתקח ריבית על הלוואה ליהודי. לא ייעשה כן בישראל - זו עבירה מהחמורות ביותר.
ועוד מחקר 274303
אלכסנדר מאן התפרנס תקופה מסוימת מהשלמת מניין: http://mann.blog.lab.co.il/story_22
תמיד הטריד אותי 274305
"עבירה מהחמורות ביותר"
בסולם 1 עד 10 כמה חמורה העבירה הזו?
רכילות, זו עבירה חמורה? חמורה ביותר?

מי מדרג את חומרת העבירות? ויותר מעניין, איך מדרגים?
תמיד הטריד אותי 274328
לא מדרגים כמובן.
אולם יש כמה שיטות דירוג:
1) לפי העונש: אם חייבים מיתה זה חמור מחובת כרת, וזה חמור ממיתה בידי שמים.

2) לפי מספר הלאווים שעוברים בבת אחת ו/או ההדגשה בתורה.

ד הא למדת, שהמלווה בריבית עובר על שישה לאוין--"לא תהיה לו, כנושה" (שמות כב,כד), "את כספך--לא תיתן לו, בנשך" (ויקרא כה,לז), "ובמרבית, לא תיתן אוכלך" (שם), "אל תיקח מאיתו נשך ותרבית" (ויקרא כה,לו), "לא תשימון עליו, נשך" (שמות כב,כד), "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד). והלווה עובר בשניים--"לא תשיך לאחיך" (דברים כג,כ), "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול".

ה ערב, ועדים, וכיוצא בהן--אין עוברין אלא משום "לא תשימון עליו, נשך" (שמות כב,כד). וכל מי שהיה סרסור בין שניהם, או שסייע אחד מהן, או הורהו--עובר משום "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).

3) דברי חכמים שאמרו שהדבר חמור.

י [ז] כל הכותב שטר ריבית, הרי זה ככותב ומעיד עליו עדים שכפר בה' אלוהי ישראל. וכן כל הלווה ומלווה בריבית בינן לבין עצמן--שניהן ככופרים בה' אלוהי ישראל, וכפרו ביציאת מצריים שנאמר "את כספך--לא תיתן לו, בנשך . . . אני, ה' אלוהיכם, אשר הוצאתי אתכם, מארץ מצריים" (ויקרא כה,לז-לח).
ועוד מחקר 274309
א. אצל מי מקובל? לא אצלי.
ב. מקובל שאדם עוצר את הרכב שלו לפנות פצוע לבי"ח כי זה עושה לו טוב על הלב, או כי יש לו זמן. איש לא ביקש ממך לעצור אם הריפוד היקר שלך כל כך חשוב לך, ואתה מוזמן להמשיך בנסיעה. מקסימום תרים טלפון למד"א ותציע שישלחו מישהו למקום. טרם הבנתי מה ההבדל.
האם אני צריך לשאול כל פצוע שאני עוצר להציל אם יש לו מינוס בבנק, שמא בטעות אעזור למישהו שלא יצליח לפצות אותי מאוחר יותר?

ג. למה זה פילוסופי? היו תקופות שעצרו אותי ברחוב שניים-שלושה ביום בשביל השטויות שלהם.
לא ברור לי במה הצדקה שונה מכל מצווה אחרת. מצווה עושים לשמה, ולא לשם קבלת פיצוי כספי.

ד. נכון, שכחתי, מותר לדפוק רק את הגויים. אגב, שכחתי לשאול, כל הבנקאים בישראל, הם לא יהודים?
ועוד מחקר 274322
א) אצל היהודים. ואל נא תוציא עצמך מהכלל.

ב) ההבדל הוא בין חיים למוות. אני יודע על מקרים שאנשים חיכו דקות ארוכות לעזרה כי אנשים חסו על הריפוד.

ג) אתה בוודאי מבין.

ד) יש עניין של קרבה במעגלים. יש הבדל בין יהודי לגוי. יהודים צריכים לעזור זה לזה.
ועוד מחקר 274336
א. הוצאתי כבר מזמן.

ב. נו, ומי שעצר קיבל פיצוי כספי?

ג. לא.

ד. אני קרוב יותר לחברים הגויים שלי מאשר אליך. אני לא צריך לעזור לך אם לא בא לי.

עדיין לא הסברת לי מה עושים כל הבנקאים בישראל, שכאילו חתמו בחתימתם על הצהרה שהם כופרים בועלי שפנים ואוכלי נידות.
ועוד מחקר 274340
צר לי, אבל לא אוכל לעזור לך בעניין.
274371
אם אני זוכרת נכון, אז לא מדובר רק בהלכה יהודית, אלא גם בהלכות הישראליות. אם אתה רואה בית נשרף, ונכנס פנימה כדי לחלץ משם את התינוק של בעלי הבית, ונכווה מהאש, אז הם צריכים לפצות אותך על כך.
נקודת המוצא היא כפולה - מצד אחד, הציפיה שאנשים יעזרו אחד לשני כשהם במצוקה, ומצד שני, שאדם לא יפגע בגלל טוב ליבו.
(אם למישהו באמת חשוב מראה המקום המדוייק, אני יכולה למצוא אותו בסוף השבוע.)
פיצוי עושה מצווה 274372
זה רק כשנגרם נזק? או גם על הפסד הכנסה או נזקים שנגרמו בהצלה?
לי זה לא זכור כך.
274373
לא ממש זוכרת את הפרטים,ויכול להיות שאני טועה. בכל מקרה,בסוף השבוע אבדוק. (אני מניחה שהפסד הכנסה נכלל בגדר "נזק", לא?)
309732
(לא הזכרתם לי, אבל גם עכשיו סופשבוע)
סעיף 5(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-‏1979:
"מי שעשה בתום לב ובסבירות פעולה לשמירת חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו* או רכושו של אחר ובלי שהיה חייב לכך כלפיו, והוציא הוצאות...חייב הזוכה לשפותו על הוצאותיו הסבירות".

*שזה די הפתיע אותי, למען האמת.

___________
העלמה עפרונית, מתעסקת בדברים הלא חשובים.
309753
זה נשמע מוזר מאוד. אם מישהו מונע ממני להתאבד, אני אמורה לשפות אותו בגין הוצאות שנגרמו לו מכך?
ובעניין ה*כבוד* - זה בכלל משונה. א6ם אחליט, על דעתי האישית, לפרסם מודעה על סגולותיו התרומיות של X, שהושמץ באופן בוטה - האם הוא אמור לשלם לי עליה?
309803
בעניין הכבוד, זה אכן משהו שהפתיע גם אותי. אבל אני חושבת שהדוגמא שלך לא נכללת במסגרת הזו, כי הדרישה היא להוצאות *סבירות*. לי לא נראה שמדובר בהוצאה סבירה במקרה הזה, אבל לדעתי אין הרבה משקל כרגע.

נושא ההתאבדות בחוק הוא חריג לעבירות האחרות, כי מדובר באדם שפוגע בעצמו. עד לפני כמה שנים (עשור? שניים? לא יודעת) הייתה קיימת עבירה של "נסיון להתאבדות"‏1 וביטלו אותה, מתוך רציונל שאומר שאם מישהו רוצה להתאבד, הוא צריך טיפול, ולא שיוגש נגדו כתב אישום.
בחוק העונשין ישנם עדיין איסורים בדבר "שידול להתאבדות" ו"סיוע להתאבדות"‏2. מה זה אומר? אני לא בטוחה אם אני יודעת. נראה לי שאפשר לגזור מזה שתי מסקנות:
* התאבדות היא חריג לכלל העבירות האחרות, ולכן לתת אותה כדוגמא ל"מופרכות" של חוקים אחרים, לא תופסת.
* אני מנסה לחשוב על איזה ערך מגן הסעיף על סיוע להתאבדות. נדמה לי, שמדובר ברעיון שגורס שקדושת החיים כל כך משמעותית, שצריך לעשות הכל כדי למנוע פגיעה בה. לכן, אם מדובר בערך חשוב כל כך, עד כדי שאפשר יהיה להעניש אותי על זה שסייעתי לך להתאבד‏3, כנראה שמדובר בערך מספיק חשוב ומשמעותי ואז נרצה שאנשים אחרים יעשו הכל כדי למנוע ממך למות, מבלי ששיקולים כלכליים ימנעו את זה מהם.

זה נשמע קצת מבולבל (בראש שלי זה יותר מובן, סליחה) אבל זה בעיקר כי מדובר ברעיון שאני לא בטוחה עד כמה הוא נכון. ועוד יותר מזה, אני לא בטוחה גם עד כמה הוא ישים.

אפשרות נוספת היא, שהמחוקק חשב שההחלטה להתאבד היא החלטה רגעית, ואז אם מנעתי ממך להתאבד אולי תכעסי עכשיו, אבל מחר-מחרתיים-בעוד שבוע, תודי לי על כך, ותשמחי להחזיר לי את ההוצאות שהוצאתי לשם כך.

1כי טכנית, קשה להעניש מישהו שהצליח.
2חריג, כי באופן עקרוני עבירות של שידול וסיוע הן עבירות נגזרות שתלויות בקיומה של עבירה עיקרית. כלומר, אם יש עבירת "שוד" אפשר לגזור מכך עבירת "סיוע לשוד". אם אין עבירת "אכילת תותים" אי אפשר להאשים מישהו ב"שידול לאכילת תותים"
3למרות שביקשת, והתחננת, והשארת עדות כתובה חתומה בארבעה עותקים שבכלל לא רציתי אבל מיצפנת אותי עד שלא הייתה לי ברירה.
309864
"מיצפנת" אותי? את רצינית? מה זה, מיצפאן?
ואני ממש לא מבטיחה לשלם למישהו שמנע ממני להתאבד.
וגם לא מבינה מדוע ההודעה שבה מסרתי בעיתון שאת בן אדם נפלא ביותר איננה "הוצאה סבירה", אחרי שהשמיצו אותך באייל והטילו ספק ברצינותך (ראי תגובה זו).
309870
הסבירות שהתכוונתי אליה הייתה לסבירות הפעולה, לא לסבירות ההוצאות. וכמו שיעקב ציין, הכוונה בעיקר למקרים הדרושים כאן ועכשיו. (בניגוד לפרסום מודעה בעיתון. אני משוכנעת שאת מסוגלת להבין לבד מה ההבדל, ואם לא, אין לי שום כוונה לנסות ולהסביר לך את זה)

מעבר לזה, לאור העובדה שאני לא המחוקק, (שדחף שם את עניין הכבוד) לא שופט, (שצריך להחליט אם לחייב אותך או לא בתשלום) ואפילו לא עורכת דין, (שאמורה להבין אם ואיך מיישמים את זה בשטח), אני חושבת שזה הזמן לציין באופן רשמי שאין לי שום בעיה אם את כן או לא רוצה להתאבד, אם כן או לא מישהו יעזור לך או ימנע זאת ממך, ואם כן או לא תטרחי לשלם לו אחר כך.

_________
העלמה עפרונית, קצת ממורמרת.
309884
אוי-יוי-יוי. שוב נתקענו עם המחסור בגופן אירוני.:)
שאלתי על "מיצפנת" כי אינני מכירה את הפועל הזה. שאלה פשוטה ותמימה.
לא שיערתי לרגע שאת מחוקקת, שופטת או עו"ד (רק מטעמים של גיל, כמובן. יש אםשרות שתהיי פעם אחד מהם, לא?). נפגעתי עמוקות מאדישותך לגורלי במידה שאתאבד, אבל אני מבינה שאת נסערת (אמנם בלי סיבה - חשבתי שאני צוחקת איתך, לא תוקפת אותך), אז לא נורא. אני אגסוס לי לבד בשקט.:)
בקיצור, אני מקווה שהבהרתי עכשיו שלא אלייך כיוונתי את הסתייגויותיי מהחוק, אלא לאלה האחראים עליו.
בקשר להערה השניה 310104
זנות אינה עבירה בישראל, שידול לזנות כן. (ונדמה לי שגם מחייה על רווחי זונה שזה שם אחר לסרסרות).
יש פסיקות? 309807
האם יש פסיקות בתחום?

ולגבי השאלה למטה:

הכוונה צריכה להיות כאשר היה צורך לעשות פעולה מיידית ולא היה ניתן להתייעץ עליה.
309820
* פסיקות - לא יודעת. אני מניחה שכן אבל לא מכירה משהו ספיציפי.‏1
* לגבי ההערה השנייה - כן, אתה כמובן צודק.
* ביחס לשאלה המקורית שלך, גם חוק "לא תעמוד על דם רעך"‏2 מתייחס לנושא, וכנראה שאפילו היה מה שחיפשתי מלכתחילה:
סעיף 2, החזר הוצאות ותשלום נזק:
(א) הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט יחולו גם כאשר המזכה פעל מכוח חובתו לפי הוראת סעיף 1.
(ב) בית המשפט רשאי לחייב את מי שגרם לסכנה שהניצול נקלע אליה, לרבות הניצול עצמו אם גרם לסכנה זו, לשפות את מי שהושיט עזרה בהתאם לחובתו ... על ההוצאות והתשלומים הסבירים שהוציא.

1שזו תוצאה של העובדה שאת "חוק עשיית עושר" אני מכירה בהקשר לנושאים אחרים ולא כחוק עצמאי, ולא תוצאה של העובדה שיש-או-אין פסיקות כאלו.
2 משנת 1998

_________
העלמה עפרונית, והתעלמות גורפת ממה שהיא *צריכה* לעשות.
זה מה שאני זוכר. 309836
וזה ממש לא זה. כי חוק לא תעמוד עוסק רק במי שאשם. ומכיוון שכך הוא סוטה מהיהדות התואמת לחוק עשיית עושר אשר אם אני מבין נכון משפה כל אדם שמציל ובכך מעודדת אנשים להציל.

מן הסתם, מכיון שיש את חוק לא תעמוד השופטים יתעלמו מחוק עשיית עושר שהוא אאל''ט חוק קצת מוזר שאליו פונים בדלית ברירה. ייתכן אם כן שחנן פורת לא רק שלא עשה שום דבר טוב בחקיקת החוק, אלא ייתכן שאפילו גרם נזק לעניין אותו רצה לקדם.
מה פתאום? 309848
חוק לא תעמוד הוא חובת הצלה כללית שחלה על כולם ומחייבת לקרוא לרשויות או לעזור לאדם הנתון בסכנה, כל עוד הדבר לא מסכן אותך.

השופטים לא יתעלמו או יפנו לחוק עשיית עושר במקום לחוק לא תעמוד, כי הם מתייחסים למקרים שונים זה מזה. כאן בפתיל ציטטתי רק את הסעיפים שהתייחסו לעניין הפיצויים על נזק שנגרם לך בעקבות עזרה לאחר.
מה פתאום? 309858
חוק לא תעמוד הוא חוק הצהרתי. יש בו עונש של מאסר אבל זה לא רציני. לא ניתן לתפוס אף אחד ולא ניתן מוסרית להעניש אדם רק בגלל שלא התקשר למשטרה. הרי אפילו על אי מניעת פשע הענישו פעם אחת ויחידה מישהי שהיתה קורבן תמים ללינץ' פוליטי.

מה שהיה הופך את החוק לבעל ערך הוא פיצוי על הצלה, ואת זה החוק לא כולל. ובמכוון הוא אינו כולל. על כן, סביר להניח שפנייה לחוק עשיית עושר עלולה להידחות. אם אני ממהר בדרך לאילת ‏1 ויודע שעצירה בצד הדרך בשביל פצוע זב דם שילכלך לי את הריפוד תעלה לי בזמן עבודה ובניקוי האוטו מעל 1000 ש"ח ואח"כ אני אצטרך לרדוף אחרי הרוח ואולי אקבל פיצוי, בתביעה ארוכה ומיגעת, יכול מאוד להיות שאני לא אראה את הפצוע. כך בונים חברה מושחתת - על ידי ענישת האנשים הנוהגים באופן ראוי.

1 המקרה סופר לי כארוע אמיתי בו אנשים לא עצרו ואלו שעצרו סרבו ללכלך את הריפוד.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים