בתשובה להמסביר לצרכן, 19/01/05 4:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאתה טועה בקשר למגלומניה. "אני יכול לקחת מדליה אולימפית" זה בטחון עצמי (מופרז או לא מופרז, זה כבר תלוי), וזה בפני עצמו בסדר גמור. מגלומניה זה "אני זכיתי במדליה אולימפית ובגלל זה {כולכם אפסים | אני גם חכם כמו איינשטיין | מגיע לי להיות חבר כנסת}". מה שנקרא בישראלית "עלה לו לראש". לא צריך מדליה אולימפית בשביל להיות מגלומן. למען האמת, אנחנו הישראלים מצטיינים בלתת לדברים הכי קטנים לעלות לנו לראש. זה כמובן מאיר באור חדש את הטיעון שלך: מגלומניה זה לא מתכון להצלחה. כשרון, מזל, השקעה ו/או נקודת פתיחה טובה הם מתכון להצלחה. מגלומניה זאת בעייה פסיכולוגית. השאלה שנשאלת היא מה הקשר בין בין הצלחה לבין מגלומניה. ההיסטוריון טוען שהוא לא מניח שכל מי שמצליח מגלומן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, ההיסטוריון טוען שלא כל מי *קפיטליסט* מגלומן. גם לא כל מי שקפיטליסט מצליח, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמה שאתה מתאר זה לא מגלומן אלא סתם שחצן - שזה בגדול אחד שמשוויץ יותר ממה שהוא עושה. וזו תכונה גרועה בלי קשר לאידאולוגיה. כמו שאתה אומר יש את זה אצל כולנו. מגלומן, לדעתי, זה אחד שחושב את עצמו כל כך גדול, שהוא יכול לעשות מה שרוב האחרים אומרים שהוא בילתי אפשרי (למשל נפוליאון). נכון שיש מגלומנים שלא הצליחו לעשות מה שהם חשבו שהם יכולים. אבל בטוח שאין כמעט אנשים שהצליחו לעשות מה שהם חושבים שהם לא יכולים. לכן, מגלומניה איננה מתכון (תנאי מספיק) להצלחה. אבל מידה מסויימת ממנה היא תנאי הכרחי. וגם הקשר לקפיטליזם, אחד שחושב שהוא מספיק גדול לעשות הרבה בעצמו, יטה יותר לקפיטליזם מאחד שחושב שאין לו צ'אנס לעשות כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נלחם באיש קש. ההיסטוריון דיבר על מגלומנים. האנשים שאתה מתאר הם לא מגלומנים. הניסיון לאנוס את המושג למשמעות אחרת הוא פלפול מיותר שלא תורם שום דבר לדיון. יש פסיכולוג בקהל ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |