בתשובה לדב אנשלוביץ, 05/07/01 21:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במהלך מלחמה, ובלי שימוש בכוח מופרז (קרי, נשק אטומי/כימי/ביולוגי) אזי כן, מבחינה מוסרית אומות העולם הגדירו את "כללי המלחמה" באמנות ז'נבה השונות, והם כוללים את הזכות של מדינה להגן על עצמה, בין השאר על ידי הריגת החיילים התוקפים, שמובדלים משאר האוכלוסיה על ידי בגדים אחידים. איני תומך של מדיניות "הלחי השנייה" ברמת המדינה. אולם, סביר להניח שאף צד רציונלי לא יגיע למצב שכזה כיוון שהתמוטטות של צבא לבנון תביא לכניעת הצבא הלבנוני, ושבויים, כידוע, אין להרוג. במקרה הנוכחי, אני סבור שניתן לראות במדיניות אי-הפריסה של צבא לבנון בדרום לבנון משום הכרה בכח בכך שהחיזבאללה הוא חלק מהכוחות המזויינים הלבנונים (כיוון שממשלת לבנון לא פועלת באופן אקטיבי למניעת תקיפת ישראל משטחה) ולכן לא הייתי פוסל קטגורית מבחינה מוסרית פגיעה מוגבלת בצבא לבנון. אולם כל נושא הפגיעה המרתיעה הוא בעייתי מבחינה מוסרית – האם גורם שלישי (חייל לבנוני שבסך הכל רוצה לחזור הבייתה בשלוש) צריך להפגע כי גורם שני (צה"ל) לא יכול לפגוע בגורם הראשון – מי שתקף אותו (לוחמי חיזבאללה חפורים היטב). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה פגיעה מוגבלת ? אם הם הרגו לנו חייל אחד אנחנו נהרוג להם חייל אחד. אחרת זה לא יהיה "מוגבלת". כלומר הם פותחים במלחמה, מעריכים כמה פחות או יותר הם מוכנים לסבול ופועלים בהתאם. והגישה שלך נותנת להם בדיוק את מה שהם רוצים. לו חשבנו כך בעבר לא היינו פותחים במלחמת ששת הימים. הרי נאצר רק ריכז כוחות. תגובה הולמת: רכוז כוחות נגדי. לא היינו שורדים כך. דרך המחשבה הזאת היא אחת הבעיות העיקריות שגורמות לצרות שלנו בשנים האחרונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דב, המשך הדיון יגרור אותנו למחוזות בהם כבר ביקרנו והסכמנו שלא להסכים. לכן, סלח לי על שאני בוחר שלא להמשיך בדיון לעיל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |